ה"פ 20362-10-14 אליהו קצירי נ' ג.ר נוף תל-אביב בע"מ - פסקדין

1.לפניי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. המבקשות טענו כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסך 100,000 ₪.

נאמר כי המשיב הגיש המרצת פתיחה במסגרתה ביקש כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא הבעלים של מניות המבקשת 1 ג.ר נוף תל-אביב בע"מ (להלן: "החברה") ודרש כי בית משפט יורה על רישומו כבעל המניות.

מדובר בחברה אשר מחזיקה בנכס בשווי של מעל 10 מיליון ₪.

ההליך מחייב את המבקשות להוצאות משפט מהותיות לרבות זימון עדים מחו"ל.

יחד עם התובענה הגיש המשיב בקשה לצו מניעה אשר אוסר על ביצוע דיספוזיציות במניות החברה.

בדיון אשר התקיים בבקשה לצו מניעה חזר בו המשיב מן הטענה לבעלות במניות וטען כי הוא אמור להחזיק בהן בנאמנות עבור צד ג'.

באותו דיון אף אישר המשיב כי הוא מוגדר כחייב מוגבל באמצעים בהוצל"פ.

בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה וחייב את המשיב בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪.

מדובר בתובענה חסרת כל בסיס.

אם תדחה התובענה לגופה לא יצליחו המבקשות לגבות מהמשיב את הוצאות המשפט.

עוד נאמר כי תקנה 519 (א) מקנה לבית משפט שיקול דעת רחב. על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא יצא נפסד אם תדחה התביעה.

הגישה המקובלת בפסיקה היא כי ראוי להביא בחשבון את סיכויי ההליך ומורכבתו, שיהוי בהגשת התביעה ותום הלב הכרוך בנקיטת ההליך.

עוד יש לקחת בחשבון את הפגיעה בזכות הקניין של התובע במסגרת חיובו בהפקדת

ערובה להוצאות.

בהחלטה לדחיית הבקשה לצו מניעה ציין בית המשפט כי מדובר בהליך אשר אינו מגלה עילת תביעה לכאורה.

אחת המטרות העיקריות של הפעלת תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק.