ה"פ 2030-07-15 ופרינסקי נ' פייביסוביץ' ואח' - פסקדין

בפני בקשת המבקשת ליתן פסק הצהרתי על פיו המטלטלין המצויים בנכס ברחוב שמוטקין 19 בראשון לציון בו מתנהל עסק בבעלות חברה בשם עולם הפרודוקט בע"מ (להלן: "החברה") הינם בבעלות המבקשת לאחר שרכשה אותם מאת המשיב 1.

המשיב 1 ניהל עסק בשם אקסטרא פרודוקט עולם הדגים באותה כתובת ובשנת 2014 נקלע לקשיים.

המבקשת, אשר במהלך ניהול ההליך התברר כי הינה בת זוגו של המשיב 1והועסקה בעסקו, טוענת כי על פי הסכמים מן התאריכים 2.1.15 ו-25.2.15 (נספחים ב' ו-ג' לתגובתה מיום 25.8.15) רכשה מן המשיב 1 את תכולת עסקו תמורת תשלום בסך של כ-300,000 ₪.

בתמיכה לבקשתה הגישה המבקשת חשבוניות בסכום של למעלה מ-300,000 ₪ שהנפיק עסקו של המשיב 1 לחברה בתאריכים 27.3.15 ו-28.4.15, מועדים בהם תיק ההוצל"פ נגדו היה כבר פעיל, וכרטסת הנהלת חשבונות של החברה המלמדת לטענתה כי התשלומים היו עבור תכולת עסקו.

המשיב 1, החייב למשיבה כסף בגינו פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל, לא נטל כל חלק בהליך.

מנגד טוענת המשיבה 2 כי מדובר בעסקה למראית עין אשר רקמו המשיב 1 והמבקשת – בת זוגו, במטרה להבריח את נכסיו מפני נושיו וכי בפועל נותרו כל המטלטלין בבעלותו.

המשיבה 2 טוענת כי החברה הוקמה בסמוך לקריסת המשיב 1, כי הוקמה לשם הברחת נכסיו וכי המבקשת אישרה כי היתה מודעת למצבו הכלכלי ועל כן סביר כי זו היתה מטרת ההקמה.

המשיבה 2 טוענת כי המבקשת כלל לא הוכיחה את קיומן של העברות כספים בפועל למשיב 1 מאחר שכלל לא הציגה ראיה להעברת הכספים בפועל וכי החשבוניות אינן מעידות על כך אלא רק על רישומי הנהלת חשבונות המהווים חלק מן הפיקציה.

בכרטסת החברה שהוצגה קיימות תנועות בסכום כולל של כ-600,000 ₪ אל המשיב 1, כולל יתרת הלוואות קודמת, ומאחר שהמבקשת הודתה כי עבדה כשכירה אצל המשיב 1 בשכר של 5,800 ₪ לחודש טוענת המשיבה 2 כי אין זה סביר שיכולה היתה לשלם סכומים אלה ואף טענתה כי נטלה הלוואות לשם כך לא הוכחה ולו בבדל ראיה.

המשיבה 2 מפנה את תשומת הלב לעובדה שהמבקשת העניקה לכאורה למשיב 1 הלוואות של מאות אלפי ₪ ללא גיבוי בחוזים ביודעה את מצבו הכלכלי, מה שמוסיף לטעמה חוסר אמינות לגרסתה.

המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי גרסת המבקשת עברה שינויים לאורך ההליך בכך שבתחילה טענה שרכשה מן המשיב 1 את כל תכולת עסקו בעוד שבהמשך, כאשר עומתה עם חוזה השכירות של הנכס בו פועלת החברה (נספח ד' לתגובתה מיום 25.8.15) המלמד כי חלק ניכר מן הציוד, שלא לומר מרביתו, שייך לבעל הנכס השיבה כי רכשה מן המשיב 1 את המטלטלין שבעסק בעוד שהמחוברים שייכים לבעל הנכס, אולם גם גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוזה השכירות ועם העובדה שאחת החשבוניות שהגישה כוללת לכאורה חיוב גם עבור המזגנים המצויים בנכס.

טענה שהעלתה המשיבה 1 בראשית ההליך אך זנחה בסיכומיה הינה כי לכאורה מי שאמורה להיות בעלת המטלטלין, גם לגרסת המבקשת, הינה החברה ולא המבקשת.

לגבי סעד הצהרתי קבע בית המשפט העליון – "מקורו של סעד זה בדיני היושר ולפיכך יירתע בית המשפט מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-נקיון-כפיים." (ע"א 132/81 ג'י.בי. טורס בע"מ נ. ג'ורג' עזאר חאייק, פ"ד לח(2) 425, עמ' 430).

בבקשו סעד כזה יש ציפיה מן הבא בשערי בית המשפט לבא בידיים נקיות ולנהל כך גם את ההליכים, והדבר משמעותי יותר עת עסקינן בבקשה בה נטענת עסקת מכר בין בני זוג, אשר מטבע הדברים קשה למתבונן מבחוץ לרדת אל נבכי הקורה בד' אמותיהם הפרטיות וכאשר ברקע מרחפת הידיעה השיפוטית כי באופן טבעי יש להם אינטרס מובהק לסייע האחד למשנהו.

מעיון בחומר הראיות בתיק זה עולה כי הבקשה מעוררת תמיהות רבות.

אעיר תחילה כי נוכח התמיהות וטענות המבקשת הפניתי כבר בישיבת יום 14.4.16, טרם ישיבת ההוכחות, שאלות אל ב"כ המבקשת בנושא אופן הוכחת ביצוע התשלומים וההלוואות בפועל, והלה השיב כי אין בידיו מענה או ראיות וכי יפנה אל מרשתו על מנת לקבלם ולהגישם לבית המשפט.