ה"פ 19508-11-14 - פסקדין

בקשה למתן צו מניעה זמני וצו לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל, שהגישו המבקשים, כנגד המשיב, לפיו יאסר על המשיב לנקוט בכל פעולה ו/או הליך כלשהו בתיק הוצל"פ לכינוס נכס מגורים לצורך גביית החוב לזכות המשיב כנטען על ידו, בו הזוכה הוא בנק ירושלים בע"מ כנושה מובטח.

יוער כי עם הגשת ההליך בתיק העיקרי בבית משפט השלום בתל אביב הוגשה אף הבקשה דנן, ואולם ביום 19.12.14 היא נמשכה לבקשת המבקשים, לאחר שהוחלט על העברת ההליך בתיק העיקרי, בהעדר סמכות עניינית, לבית המשפט זה.

ברקע הבקשה הליכי מימוש נכס בגין חובות המבקשים כלפי המשיב שלזכותו שעבוד בדרגה שניה על הנכס. בנק ירושלים בע"מ הינו נושה המחזיק בשעבוד מדרגה ראשונה ובמסגרת הליכי מימוש הנכס, מונה על ידי ראש ההוצאה לפועל כונס נכסים שאף החל לפעול למילוי תכלית תפקידו. תיק ההוצאה לפועל נושא הבקשה, הינו אותו תיק שנפתח על ידי בנק ירושלים בע"מ וגם הכונס מונה מטעמו של הבנק.

ביום 30.12.13 ניתן פסק דין בהליך קודם בבית משפט זה (תיק ה"פ 19883-02-11 כב' השופט א' מקובר), לפיו נקבע כי המבקשים הפרו את חובותיהם כלפי המשיב, וכי המשיב זכאי לממש את הנכס של המבקשים נושא המחלוקת דנן, ששועבד לטובת חובותיהם כלפיו. פסק הדין חלוט, לאחר שלא הוגש עליו כל ערעור וביצועו לא עוכב. מקור החוב עצמו נובע מהסכם פשרה מיום 29.4.10 שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום ביום 10.5.10, והתייחסות אליו היתה גם ע"י בית המשפט המחוזי (סעיף 63 לפסה"ד הנ"ל).

4.הבקשה נושא תיק זה נסמכת לתובענה חדשה שהוגשה עתה על ידי המבקשים, שתמציתה עתירה להצהיר כי לא הפרו הם את הסכם הפשרה, כי בין הצדדים גובש הסכם חדש שהחליף את ההסכם המקורי, וכי סך הסכומים שנפרעו על ידי המבקשים בתוספת תמורה בשווה כסף, מהווים פרעון מלא של החוב הנתבע, תוך שהמשיב הוא שהפר את ההסכם החדש שגובש בהפרה יסודית וגרם להם לנזקים. כן מבוקש להצהיר כי הסכם הפשרה (שאושר על ידי בית המשפט) נוגד את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג – 1993, וכי לא עומדת למשיב הזכות למימוש הנכס, הם על רקע הפער העצום בין החוב כפי גרסת המבקשים ושווי הנכס, והן על רקע הטעיות מכוונות של כונס הנכסים. לטענת המבקשים סכום החוב השנוי במחלוקת מצומצם ועומד על סך של כ – 391,000 ₪ (כשהמשיב טוען לחוב בסך של למעלה מ-11 מליון ₪).

5. בשלב זה עוכבו ההליכים על ידי ראש ההוצאה לפועל עד לבירור הטענות בתיק, זאת לאחר שהופקד על ידם סכום של 80,000 ₪ עפ"י קביעת ראש ההוצל"פ.

6.תמצית טענות המשיב היא כי אין יסוד לבקשות המבקשים, שכן שיעור החוב הוא תוצאה של חישוב אריתמטי פשוט וכי המדובר בבקשה ממוחזרת במטרה לגרום בחוסר תוך לב לסיכול מימוש הנכס, שהוגשה כבר במספר ערכאות תוך העלאת טענות ממוחזרות שנדונו ונדחו תוך שקיים השתק פלוגתא כנגדם בעניין זה. כך למשל נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי טענתם להסכם חדש, לאחר שנשמעו ראיות וטענות הצדדים, וניתן פסק דין (נושא ה"פ המוזכרת לעיל), לפיו הסכם הפשרה המקורי תקף ומחייב, המבקשים הפרו אותו והמשיב רשאי על כן לממש את הנכס הממושכן במשכון תקף לטובתו (בדרגה שניה) לפרעוו החוב. על כן מתקיים מעשה בית דין והמבקשים מנועים מלהעלות טעונת אלה פעם נוספת.