ה"פ 19381-02-14 דורון נ' וינברג,ה"פ 37242-03-14 דורון נ' ויינברג ואח' - פסקדין

בפני שתי תביעות שאוחדו למתן סעדים הצהרתיים, להסרת קיפוח ולמסירת מידע בנוגע לחברות.

1.העובדות הרלוונטיות

ביום 10.2.2014 הוגשה על ידי המבקש עו"ד אברהם דורון (להלן: "עו"ד דורון") בקשה למתן הוראות נגד הנתבע - ד"ר משה וינברג, עו"ד (להלן: "עו"ד וינברג"), במסגרתה ביקש כי עו"ד וינברג ימסור לו מידע עסקי ומסחרי הנוגע לחברת מ.ו.א.ד השקעות בע"מ (להלן: "מואד") (להלן: "התביעה הראשונה").

כחודש לאחר מכן, ביום 2.3.2014, הגיש עו"ד דורון תביעה נוספת נגד עו"ד וינברג וכן נגד רעייתו גב' נילי וינברג (להלן: "גב' וינברג"; להלן יחד: "בני הזוג וינברג") למתן צוי עשה והסרת קיפוח בקשר עם חברת וין-דור אחזקות (1992) בע"מ (להלן: "וין-דור") (להלן: "התביעה השנייה").

תביעות אלו שהדיון בהן אוחד, הן שתיים מתוך מספר תביעות בין הצדדים הנדונות בפני.

מאז שנת 1975 היו עו"ד דורון ועו"ד וינברג שותפים במשיבה 2 - משרד עורכי דין ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים (להלן: "משרד וינברג"). במהלך עבודתם המשותפת הקימו יחד מספר חברות: חברת ני-רח השקעות בע"מ (להלן: "ני-רח") בה מחזיקים עו"ד דורון וגב' וינברג, כל אחד ב-50% מהון מניות החברה; חברת מואד בה מחזיקים עו"ד וינברג ועו"ד דורון, כל אחד ב-50% מהון מניות החברה וחברת וין-דור בה החזיק תחילה עו"ד דורון ב-40% ועו"ד וינברג ב-60% מהמניות. לאחר הקצאת מניות שבוצעה בשנת 2013 (להלן: "ההקצאה"), מחזיק עו"ד דורון בכ-9.8% מניות החברה והיתר מוחזקות על ידי בני הזוג וינברג (להלן ביחד: "החברות").

בשנת 2000, בעקבות סכסוך בין השניים, נפרדו דרכיהם של עו"ד וינברג ועו"ד דורון, כאשר עו"ד דורון עזב את משרד וינברג והשניים חתמו על הסכם הפרדות (נספח ב' לתשובה להמרצת הפתיחה השנייה).

כאמור, תחילה, הוגשה התביעה הראשונה כ"בקשה למתן הוראות" נגד עו"ד וינברג בלבד. לאחר מכן, הגיש עו"ד וינברג בקשה לסווג את הבקשה כתביעה וכן הגיש בקשה לצרף כמשיבות את משרד וינברג וכן את המשיבה 3 - חברת מ.ו השקעות בע"מ (להלן: "חברת מ.ו").

חברת מ.ו. הינה חברה אשר סיפקה שירותי הנהלת חשבונות לחברות והיא חברה משותפת של בני הזוג וינברג, המחזיקים כל אחד ב-50% ממניותיה.

בדיון שנערך ביום 26.10.2014 הוחלט על צירוף המשיבות הנוספות וכן על איחוד הדיון בתביעה הראשונה ובתביעה השנייה.

בדיון ההוכחות שנערך, נחקרו על תצהיריהם עו"ד וינברג, עו"ד דורון, גב' וינברג וכן גב' אדית כהן שהיא מנהלת משרד וינברג.

לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם, הגישו המשיבים בקשה להוספת ראיות מפריכות ולחלופין נוספות. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 21.9.2015, שכן לא הוצגה על ידי המשיבים סיבה מספקת לכך שלא הגישו את הראיות שצירופן התבקש במועד מוקדם יותר.

2.התביעה הראשונה - בנוגע לחברת מואד

לטענת עו"ד דורון, כל עוד עבד במשותף עם עו"ד וינברג, החברות נוהלו במשותף וכך גם הקרקעות המוחזקות על ידי החברות (המצויות בתל אביב, ראשון לציון, חולון, תל השומר, תל ברוך, גבעת זאב וכן יוון). במסגרת הפירוד בין הצדדים בשנת 2000, ביקש עו"ד דורון כי החברות יועברו עימו למשרדו לשם טיפול אדמיניסטרטיבי שוטף, אלא שעו"ד וינברג סירב לכך ועמד כי הטיפול ישאר במשרד וינברג. לטענתו, בדיעבד התברר כי זמן קצר לאחר מכן, נהג עו"ד וינברג בחברות כבשלו, כאשר הוא מעמיס על החברות הוצאות בלתי סבירות.

התביעה הראשונה הוגשה באופן ספציפי ביחס לחברת מואד, כאשר לטענת עו"ד דורון, מונע ממנו עו"ד וינברג גישה למידע וכן מחייב את החברה בהוצאות בלתי סבירות.

מואד מחזיקה ב-25% מהון המניות של חברת אחוזת ל.ק.י.ש בע"מ אשר מחזיקה בעצמה בחלק ממניות חברת גוש 3923 חלקה 23 בע"מ אשר בבעלותה קרקע בראשון לציון (להלן: "הקרקע"). כלומר בפועל, מייצגות אחזקות מואד שטח של 5,903 מ"ר במושע בקרקע. לטענת עו"ד דורון, במהלך השנים לא נעשו הליכי פיתוח בקרקע ולכן פעילותה העסקית של החברה הייתה אפסית שכן כל רכושה הוא נדל"ן בלתי מניב.

בנסיבות אלו, טוען עו"ד דורון, מיד לאחר ההפרדות בינו לבין עו"ד וינברג, התעקש עו"ד וינברג שהטיפול בחברות יישאר בידיו. עו"ד דורון הסכים לכך, אולם הסכמתו הייתה מותנית בכך שהחיובים בגין טיפול זה יוגבלו ל"הוצאות בעין". למרות זאת, לטענתו, חייב עו"ד וינברג את החברות על דעת עצמו ודרש תשלום מחצית מההוצאות מעו"ד דורון. עוד טוען עו"ד דורון כי תחילה הסכים לשלם את הסכומים שנדרשו ממנו מטעמים של "שלום בית", אולם בהמשך, משראה כי ההוצאות בהן הוא מחויב הופכות בלתי מידתיות ובלתי סבירות ולא קיבל הסבר אודות ההוצאות, פנה בשנת 2001 במכתבים לעו"ד וינברג בהם ציין כי הוא מסכים רק לתשלום "הוצאות בעין" של החברות.