ה"פ 19381-02-14,"פ 37242-03-14 - פסקדין

בפני בקשת המשיבים להגשת ראיות מפריכות, ולחלופין נוספות.

1.העובדות הרלוונטיות

המבקש - עו"ד אברהם דורון (להלן: "המבקש") והמשיב 1 - ד"ר משה וינברג, עו"ד (להלן: "עו"ד וינברג") היו בעבר שותפים במשיבה 2 משרד עו"ד ד"ר משה וינברג ושות' (להלן: "המשרד"). בשנת 2000 עזב המבקש את משרד עוה"ד, ועל פי הנטען, בין הצדדים פרץ סכסוך.

ביום 10.2.2014 הוגשה ע"י המבקש בקשה למתן הוראות לפי סעיף 267(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (אשר ניתנה החלטה

לסווגה כהמרצת פתיחה – ה.פ19381-02-14), נגד עו"ד וינברג, ובמסגרתה התבקש עו"ד וינברג למסור מידע עסקי ומסחרי הנוגע לחברת מ.ו.א.ד השקעות בע"מ (להלן: "חברת מואד").

המבקש ועו"ד וינברג מחזיקים כל אחד ב-50% מהון המניות של חברת מואד, ומשמשים שניהם כדירקטורים בחברה. לטענת המבקש, לאורך תקופה ארוכה, עו"ד וינברג נמנע מלהעביר למבקש כל מידע הנוגע לפעילות חברת מואד ולמצב התכנוני של קרקע אשר מוחזקת בעקיפין על ידה.

לאחר הגשת תביעה זו, הגיש המבקש תביעה נוספת (ה.פ 37242-03-14) במסגרתה תבע סעדים להסרת קיפוח המיעוט בחברה אחרת - חברת וין-דור אחזקות בע"מ (להלן: "חברת וין-דור") אשר גם בה החזיקו המבקש ועו"ד וינברג יחד (כאשר המבקש החזיק ב-40% מהון מניות החברה, ועו"ד וינברג ב-60% מהון המניות), וכיהנו בה כדירקטורים. בתביעה זו, עתר המבקש לסעד הצהרתי המורה על ביטול החלטת דירקטוריון החברה בדבר הקצאת מניות נוספות לעו"ד וינברג, ועל דילול מניותיו של עו"ד דורון; להורות על השבת המבקש לתפקידו כדירקטור בחברה, וכו' (להלן: "התביעה בעניין וין-דור").

בהחלטה מיום 26.10.2014 הוריתי על איחוד הדיון בשתי התביעות. התיקים נקבעו יחד לדיון הוכחות שנערך ביום 29.1.2015. לאחר מכן, הצדדים הגישו את סיכומיהם.

2.טענות הצדדים

ביום 25.6.2015 הגישו המשיבים בקשה זו, להוספת ראיות מפריכות, ולחלופין נוספות, במסגרתה טענו, כי בעדותו של המבקש בעל פה הועלו טענות שלא נטענו במסגרת תצהיריו. לטענתם, מדובר בסוג המקרים בהם מוצדק כי בית המשפט יאשר הגשת ראיות נוספות, שכן יש לראיות הנוספות משמעות מכרעת לסתירת עדותו של המבקש באופן עובדתי, והן לחשיפתו כאי דובר אמת בפני בית המשפט.

הראיות שאותן מבקשים המשיבים לצרף מפורטות להלן:

(1)תיק ערר מס הכנסה ובו הסכם פשרה, המפרט את עניין הנכס ביוון ובו תצהירו של המבקש. לטענת המשיבים, יש בראיה זו להוכיח את ידיעתו של המבקש בנוגע להשתלשלות העניינים ביוון ובנוגע לשווי הנכס;

(2)הסכם בין המבקש לבין עו"ד וינברג בענין מכירת אחזקותיו של המבקש לעו"ד וינברג בחברה שהחזיקה בנכס ברחוב רוטשילד בתל אביב. לטענת המשיבים, בהסכם זה קיים סעיף "אי קיזוז" אשר מוכיח כי עדותו של המבקש לפיה חשש שעו"ד וינברג יקזז לו תשלומים מן ההסכם הנ"ל אינה אמת;

(3)מכתב לרו"ח של חברת וין דור מיום 18.12.01 בעניין הערכת שווי הנכס ביוון. לטענת המשיבים, ראיה זו תוכיח ותבסס את שווי הנכס ביוון אשר המבקש גורס כי אינה נכונה;

(4) שמאויות קודמות לנכס ביוון מן השנים 1986-1990. לטענת המשיבים, ראיה זו תוכיח כי ערכו של הנכס נשאר קבוע לאורך השנים, בניגוד לטענת המבקש כי לזמן הרב שעבר בין השמאות עליה בוססה המרת החוב לבין המרת החוב יש משקל כלשהו;