לפני בקשת המדינה, באמצעות פרקליטת מחוז הדרום, שהוגשה לפי סעיף 36 ב' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"), למתן צו לחילוט אזרחי של סכום כסף, בסך 399,800 $ ארה"ב (להלן: "הרכוש" או "הכסף"), שנתפס בפעילות צבאית, סמוך לגבול מצרים, באזור מכתש רמון, ביום 29.4.12.
הרכוש שייך, ככל הנראה, למשיב 1, על כל פנים אין ראיות לסתור גרסת המשיבים 2-4 הטוענים כך, אולם, משיב זה, ככל שיש אדם כזה, הוא תושב סיני - מצרים, ומוצו המהלכים לנסות ולזמנו ליתן עמדה בבקשה, וכזו לא הוגשה. מכל היבט הנוגע למשיב 1 - אין מניעה למתן פס"ד המבוקש.
המשיבים 2-4 שבחזקתם נתפס הכסף, הם מצרים, תושבי סיני, שנעצרו לאחר שהסתננו לישראל וכשהיו בדרכם חזרה לכיוון הגבול עם מצרים. לאחר שנשפטו כאן, שוחררו וגורשו חזרה לארצם (להלן הם יכונו: "המסתננים"). בשל זיקתם לרכוש, לנוכח נסיבות תפיסתו אצלם או בסמוך אליהם, ולפי שמהם נלקח, משיבים אלה הינם בגדר טועני זכות פוטנציאליים בו, וכנטען מטעמם - הם אלה שלכאורה יש להשיב להם את הכסף ככל שהתמלאו הנסיבות להחזרתו לפי סעיף 37 של פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ").
המשיב 5, עו"ד אלון ג'וליאן, ייצג את המסתננים, בהליכים הפליליים שהתנהלו נגדם בעקבות מעצרם, והוא אוחז בכתב המחאת זכות שנחתם על-ידם לטובתו, ביחס לכסף. מאחר שזכותו נגזרת מזו של המסתננים, ואינה יכולה להיות טובה משלהם, ברי, שרק אם תדחה בקשת החילוט, תהיה נפקות להמחאת הזכות. או-אז, יהא צורך לדון בטענות שהמבקשת העלתה אף כלפי תוקפה של המחאת הזכות.
המסתננים לא נטלו חלק בהליך הנוכחי, ואף מעשיהם ומקום הימצאם כיום, אינם ידועים. הטענות, של עובדה ודין, הצריכות להדיפת בקשת החילוט של המדינה, מועלות, בפועל, על-ידי עו"ד ג'וליאן, באמצעות באי-כוחו, מכוחה של הזכות שהוקנתה לו באותה המחאה שנתנו המסתננים לטובתו.
ההשתלשלות העובדתית שבבסיס הבקשה, אינה במחלוקת, ואלה עיקריה:
כאשר נתפסו ונעצרו המסתננים, ביום 29.4.12, על-ידי כוח של צה"ל, היה ברשותם תיק שחור שהכיל 2,501 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA, ו- 4 חבילות בצורת קוביה, עטופות בדבק שקוף, שהכילו שטרות מזומן, שהם הכסף - הרכוש, נשוא הבקשה. בסמוך, נתפס ציוד, שכלל אמצעי ראיית לילה וטלפונים ניידים, וכן סכום נוסף, נפרד, של 2,700 $, שלגביו טענו המסתננים לבעלות, ולימים חולט, בהסכמה, במסגרת הסדר טיעון שנכרת עימם, ושפרטיו יובאו בהמשך.
בחקירתם במשטרה, מסרו המסתננים גרסה דומה עד זהה. הם הסתננו לישראל יומיים טרם שנתפסו, כדי להבריח לישראל סיגריות, "מיזם" שנוהל על-ידי המשיב 1, המוכר להם מסיני. הם היו אמורים לקבל שכר צנוע יחסית על פועלם, בסדר גודל של מאות דולרים. אין להם שום קשר לסם ולכסף שהיו בתיק השחור, שנישא על-ידי המשיב 1, במהלך הצעידה חזרה לגבול, והוא נמלט ונעלם כאשר החיילים התקרבו.
הוגש נגד המסתננים כתב אישום, שייחס להם עבירות הסתננות, החזקת סמים מסוכנים וניסיון לייצוא סמים מסוכנים (ת"פ 15599-05-12). הוגשה בקשה נלווית, לקבוע שהמסתננים הינם סוחרי סמים, כמשמעות ההגדרה בפקודה, ולהורות על חילוט הרכוש שנתפס, ובכללו הכסף, מכח סעיף 36 א (א) של הפקודה ("חילוט פלילי"). ברם, במסגרת הסדר טיעון שנערך עימם, תוקן כתב האישום ויוחסו להם "רק" עבירות של הברחת טובין (סיגריות), בניגוד לפקודת המכס, והסתננות. נמחקו האישומים שעניינם הסם המסוכן. על-פי העובדות, שבהן הם הודו, במסגרת הסדר הטיעון, אכן, היה איתם אדם נוסף, הוא המשיב 1, ולגבי זיקתם לכסף, רק נאמר כי "בתאריך 29.4.12... פנו הנאשמים לחזור ולחצות את הגבול מישראל למצרים, כשברשותם תיק שחור ובתוכו סכום כסף של כ- 399,900 $ מחולק למספר חבילות עטופים בפלסטיק... ".