ה"פ 18903-12-15 עוזרי נ' לוי ואח'

1.המבקש, עו"ד אופיר עוזרי, הגיש טען ביניים במסגרתו ביקש שבית המשפט יכריע כיצד עליו לחלק בין נושיו של טוען 1 (הם טוענים 15-2) סך של 1,200,000 ש"ח המוחזקים בידיו בנאמנות. בתמצית, כפי שהובהר בטען הביניים, המבקש מוּנה (יחד עם עו"ד נוסף) ככונס נכסים למכירת דירה שהייתה שייכת בחלקה לאביו המנוח של טוען 1. בבקשה למינוי ככונס נכסים הוסכם כי ככל שתיוותר יתרה מהמכירה (בניכוי תשלומים שונים שהיה על הכונסים לשלם), היא תועבר לידי המבקש, שיפעל כנאמן, ויחלקה בין נושיו של טוען 1. טוענים 15-3 הם אנשים פרטיים, חברות ובנק, אשר טוענים שטוען 1 חייב להם כספים בסכומים שונים. טוען 2 הוא המבקש עצמו. לטענתו, טוען 1 חב לו כספים בגין הסכם שכר טרחה שנחתם ביניהם.

2.בהחלטה מיום 24.2.2016 קבעתי כי מתעורר ספק אם הוגש ההליך המתאים לערכאה המתאימה. זאת, על רקע העובדה שהמבקש הוא גם אחד הטוענים, וכן על רקע טענת המבקש כי הכסף מוחזק על ידו בנאמנות. בהחלטה ניתנה למבקש אפשרות להתייחס לעניינים האמורים. בתגובה מיום 1.3.2016 טען המבקש כי לדעתו טען ביניים מתאים לבירור אופן חלוקת הכספים, ושב על טענתו לפיה בהתאם להסכם שכר הטרחה, הוא זכאי לקבלת כסף מתוך התמורה המוחזקת על ידו.

3.לאחר שעיינתי בטען הביניים וכן בתגובת המבקש להחלטה מיום 24.2.2016, שוכנעתי כי הליך של טען ביניים אינו מתאים בנסיבות המקרה, ומשכך, דינה של התובענה להימחק. בהתאם לתקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הליך של טען ביניים נועד למצב שבו "אדם שהוא נתבע, או צפוי להיות נתבע, בידי אנשים אחדים (להלן – טוענים) שתביעותיהם מכחישות זו את זו, זכאי לבקש מבית המשפט סעד בדרך של טען-ביניים". בהתאם לתקנה 226(א), נדרש המבקש בטען הביניים לצרף לתובענה תצהיר, שבו הוא מצהיר כי: א. הוא אינו תובע טובת הנאה בנושא התביעות שבמחלוקת, פרט לכיסוי תשלומי חובה או הוצאות שהוציא; ב. הוא אינו בקנוניה עם אחד הטוענים; ג. הוא מוכן להעביר את הבקשה לבית המשפט ולטפל בה באופן שיורה בית המשפט. כפי שמציין א' גורן בספרו: "שלושה יסודות אלה שלובים זה בזה ומיועדים להבטיח כי אכן דרך דיונית מיוחדת זו תיושם במקרים ברורים בלבד, שבהם אין למבקש כל עניין או טובת הנאה בנושא שבמחלוקת; כל רצונו הוא לשחרר עצמו מתביעה קיימת או מתביעה צפויה, והוא מוכן לעשות בנושא המחלוקת ככל שיורה לו בית המשפט, לרבות הפקדתו או העברתו" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 874 (מהדורה 11, 2011)). הנייטרליות של המבקש פוּרשה בפסיקה כהיעדר "קנוניה", כלומר, חוסר עניין של המבקש ביחס לתוצאה, כך שהוא אדיש לשאלה מי מהטוענים יזכה בהליך (ראו, ע"א 372/72 דוד טפרסון חברה לבניה בע"מ נ' אינג' מ' בן חורין, אדריכל חברה בע"מ, פ"ד כז(1) 461 (1973)).

מטבע הדברים, הנייטרליות של המבקש צריכה לבוא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בכך שהמבקש אינו צד מעוניין בהליך. עמדה על כך כב' השופטת ד' דורנר ברע"א 1200/01 מושייב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (26.3.2001): "מטרתו של הליך זה לפטור את המבקש מנטל ניהולו של ההליך המשפטי, כאשר הוא עצמו איננו צד מעוניין באותו הליך. תכליתו לסייע בידי מי שאינו בעל אינטרס עצמאי במחלוקת, ושאינו מכחיש את עצם חבותו, להתמודד עם תביעותיהם המתחרות של הצדדים היריבים" (ההדגשות הוספה). ברי, אם כן, כי מקום שבו המבקש מעוניין בתוצאה מסוימת ויש לו אינטרס עצמאי בהליך, אין הוא יכול לטעון שהוא נייטרלי ואדיש ביחס לתוצאתו. כך גם כאשר המבקש מעדיף שתתקבל טענתו של אחד הטוענים, למשל, כי בעבר ייצג אותו או כי מתקיימים בינו לבין אחד הטוענים יחסים כלכליים או אחרים.

4.בעניין שלפניי הגיש המבקש תצהיר בהתאם לתקנה 226, ובו הצהיר כי: "אינני תובע שום טובת הנאה בנושא התביעות השנוי במחלוקת מלבד הכספים המגיעים לי עבור שכר הטרחה כמפורט בבקשה". בעצם האמור בתצהיר גילה המבקש דעתו כי הוא אינו נייטראלי ביחס לתוצאה, וכי יש לו עניין ממשי שתתקבל תביעתו כאחד הטוענים. במצב דברים זה, אין התובע יכול להצהיר כי "אין הוא תובע שום טובת הנאה בנושא". משעה שהמבקש הגדיר וכלל את עצמו כאחד הטוענים (למעשה, כטוען הראשון מבין 14 הטוענים המפורטים בבקשה), הוא עצמו הבהיר כי יש לו עניין ממשי בתוצאה וכי הוא אינו נייטרלי ביחס אליה. בנסיבות אלה, לא ניתן להגיש את ההליך בדרך של טען ביניים (השוו, בש"א (מחוזי ת"א) 20591/08 חברת תו"ת – תאגיד עובדי תעופה ותיירות בע"מ נ' העובדים בעבר ובהווה של חב' ארקיע קווי תעופה בע"מ (23.11.2008), שם נקבע כי המבקשת היא צד מעוניין, ועל כן, אינה יכולה לנקוט הליך של טען ביניים (להלן: עניין חברת תו"ת); כן ראו, ה"פ (שלום ת"א) 15744-12-12 כונס נכסים עו"ד חגי אשלגי נ' שותפות עורכי דין יורם ל. כהן אשלגי אשל (5.2.2013), שם, נמחק טען הביניים הואיל והמבקש היה גם שותף בחברת עורכי הדין שהייתה אחת מן הטוענים, ולכן, נקבע שהוא ייהנה ככל שפסק הדין יינתן לטובתה).

5.משהגעתי לתוצאה שלעיל, אינני רואה צורך לחוות דעה בשאלת ההליך המתאים או הערכאה המוסמכת, וזאת, בין היתר, על רקע העובדה שהמבקש מחזיק בכספים בנאמנות (השוו, ת"א (מחוזי ת"א) 2407/07 עו"ד בנצור עמוס נ' ישראקפס בע"מ, פסקה 3 להחלטת כב' השופטת ד' קרת-מאיר (15.1.2008) והאסמכתאות שם; עניין חברת תו"ת, פסקה 12 להחלטת כב' השופט א' אורנשטיין).

6.מהטעמים שלעיל, אני מורה על מחיקת התובענה. הואיל ולא התבקשו תגובות הטוענים (אף שחלקם הגישו תגובות ביוזמתם), אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ו, 04 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.