ה"פ 18706-06-14 סלמאן נ' סלמאן ואח'

ביום 15.11.2015 ניתן פסק דין בתיק זה. המחלוקת בתיק נסובה סביב חלקת מקרקעין (חלקה 14 בגוש 12202 באעבלין, להלן: "החלקה"), כאשר התובע טען כי יש לו זכויות בחלק מהחלקה וכי הנתבעים מחזיקים שלא כדין בשטח שמגיע לו בדין.

בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר תכליתו למנוע מהנתבעים לעשות דיספוזיציה בחלקה ולמנוע מהם לבנות על החלקה.

ביום 28.9.2014 הוריתי על מתן צו מניעה (להלן: "צו המניעה"), בכפוף לכך שהתובע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪ (להלן: "הסכום") להבטחת האפשרות לפצות את הנתבעים או מי מהם למקרה והמרצת הפתיחה תידחה ויתברר שנגרמו נזקים עקב כך שהבנייה על החלקה מתעכבת - והכוונה היתה במיוחד לבנייה הקונקרטית שהנתבע 3 ביקש להתחיל ולבצע בהתאם להיתר בנייה שכבר נמצא בידיו (להלן: "היתר הבניה").

הסכום הופקד ביום 2.11.2014.

בפסק הדין שניתן במועד המוזכר מעלה – מצאתי לדחות את התביעה, וכנגזר מכך, הוריתי על ביטול צו המניעה.

ביום 26.11.2015 הגישו הנתבעים את הבקשה הנוכחית (להלן: "הבקשה"), לחילוט הסכום שהופקד בבית המשפט, מכח תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בבקשה נטען כי עקב מתן צו המניעה, פקע תוקפו של היתר הבניה שהיה בידי הנתבע 3 וכי יהא עליו להגיש בקשה חדשה לקבלת היתר בניה מחודש. עוד פורטו כל הסכומים ששולמו לצורך קבלת היתר הבניה המקורי (לרבות היטל השבחה, היטלי מים ועוד). בנוסף – נטען כי מחירי העבודות וחומרי הגלם עלו במהלך התקופה שבה היה צו המניעה בתוקפו. לאור האמור – התבקש בית המשפט להורות על העברת הסכום של 30,000 ₪ לידי הנתבעים בשל הנזק שנגרם להם עקב מתן צו המניעה.

ביום 29.11.2015 הוריתי לתובע להגיש את תגובתו בתוך 14 יום.

התובע לא הגיש את תשובתו במועד, או בכלל, וביום 20.12.2015 הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעים למתן החלטה בהעדר תשובה.

לאחר בחינת המסמכים הרלבנטיים, אני מורה כי על התובע לפצות את הנתבע מס' 3 בסך של 5,300 ₪ בכל הנוגע להוצאות עודפות שכרוכות בהגשת בקשה מחודשת להיתר בניה. לא הובהר עד תום מדוע לא ניתן היה לבקש את הארכת תוקפו של ההיתר המקורי, לאור העובדה שהתחלת ביצוע העבודות מעוכבת בשל החלטה שיפוטית, אך הנתבעים טוענים בהקשר זה בבקשה – והיות ולא הוגשה כל תשובה, אצא מנקודת הנחה שהם אכן יאלצו להגיש בקשה חדשה לצורך קבלת היתר מעודכן. לכן, יש לפסוק פיצוי בזיקה לעלות הגשת בקשה חדשה להיתר. עם זאת, לגבי היטלי השבחה, היטלי המים, תשלום למכון "איזוטופ" לצורך בדיקת בטון, ושאר הסכומים שמוזכרים בסעיף 4 לבקשה – אזי שהמדובר בסכומים שממילא חייב היה הנתבע 3 לשלם לצורך קבלת היתר הבניה והוא לא ישלם אותם שוב בשל העובדה שיבקש היתר מחודש. בנוסף, באשר לטענה לפיה העלויות של חומרי הבניה ושל העבודות הקבלניות עלו וכי היה שינוי במחירים – אזי שלא מצאתי שיש בבקשה אסמכתאות לכך. ככל שהנתבע 3 מעוניין בכך, הוא יוכל להגיש תביעה רגילה לערכאה המוסמכת לגבי נזקים נוספים שיהיו לו, ככל שיהיו לו, בכל הנוגע לעלויות של ביצוע העבודות - לאחר ביצוע העבודות בפועל ולאחר שיוכל להוכיח את העלויות ששולמו ואת הפרשי המחירים הנטענים.