ה"פ 17051-08-16 רדין נ' גורן ואח'

1.בקשה שהוגשה מטעם הנתבעים בהליך העיקרי, למחוק את התביעה על הסף, מחמת שלטענתם המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, לא שילם את אגרת המשפט כחוק.

2.בבסיס הבקשה עומדת טענת המבקשים, כי המשיב הגיש את תביעתו על דרך המרצת הפתיחה ולא כתביעה אזרחית רגילה, כדי לחסוך את תשלום האגרה שהיה מוטל עליו אילו היה מגיש תביעה אזרחית רגילה. בבקשה מביאים המבקשים את רשימת הסעדים בעלי השווי הכספי שהמשיב עותר להם, ואשר לטענת המבקשים המשיב נמנ מלשלם עבורם אגרת משפט, ואלה מסתכמים בסכום של 418,825 ₪. עוד טוענים המבקשים, כי תביעת המשיב כוללת סעדים נוספים שניתן להעריך את שוויים בכסף, ואף בגינם יש לחייב את המשיב לשלם אגרת משפט.

3.באת כוח המשיב מתנגדת לבקשה, ולטענתה, בשלב זה "אף לא אחד" מהסעדים המבוקשים בתביעה ניתן לכימות כספי. לטענת באת כוח המשיב, המשיב אינו יכול לתבוע בשלב זה סעד אופרטיבי, ועל כן עתר לשורת הצווים והסעדים להם עתר, שכאמור, לטענת באת כוחו, לא ניתן להעריך שוויים בכסף.

4.בעקבות תגובת סאת כוח המשיב, הגיש בא כוח המבקשים תשובה לתגובה, בה הוא חוזר למעשה על טענותיו, ותומך אותן בציטוטים נרחבים מפסיקת בית המשפט העליון.

5.לאחר ששקלתי בקשת המבקשים, הנני מחליט לדחותה.

בתובענה כפי שנוסחה, עותר המבקש לשורת של סעדים, שבשלב זה נראה לכאורה, שלא ניתן להעריך שוויים בכסף. בעיקרם של דברים, המשיב עותר לסעדים בנוגע לזכויותיו בחברה, אשר לטענתו קופחו, וקשה בשלב זה לסווג את תביעתו כתביעה כספית שהוגשה במסווה של תביעה לסעד הצהרתי. המקרים שבא כוח המבקשים איזכר בבקשתו, היו מקרים בהם התביעה הייתה תביעה כספית מובהקת, אשר נוסחה כתביעה לסעד הצהרתי, וקשה בשלב זה לקבוע שתביעת המשיב הוא כזאת.

6.יתרה מזאת, לצד הפסיקה המאוזכרת על ידי בא כוח המבקשים, קיימת פסיקה המכירה בזכותו של תובע להגיש תובענה לסעד הצהרתי, גם במקום בו ניתן לתבוע סעד אופרטיבי. אמנם, סעד הצהרתי לא ניתן להוציאו אל הפועל, אך זה הסיכון שמי שעותר לסעד הצהרתי נוטל על עצמו. המשיב אף נוטל על עצמו סיכון נוסף, והוא שלא יינתן לו היתר לפיצול סעדים, והוא עלול למצוא את עצמו עם סעד הצהרתי, מבלי שיוכל לאחר מכן לתבוע את הסעד האופרטיבי, וכל שישאר בידו תהיה הצהרה שלא ניתן יהיה לממשה.

הנני סבור, שבית המשפט אינו מוסמך להורות לתובע כיצד לנסח את תביעתו, ואם בחר בדרך בה בחר, והוא ער לסיכונים הקיימים בדרך זו, אין להתערב בבחירתו. במיוחד אמורים הדברים ביחס לכוונת התובע להגיש תובענה נוספת בעתיד, שכן המגמה היא לדרוש מאדם לרכז את מלוא הסעדים שהוא תובע בהליך אחד, ולא לפצל את הסעדים שהוא תובע בין מספר תביעות ולהטריד את בעל דינו בתביעות שניתן היה למנוע את הצורך בברורן.