ה"פ 16515-08-15 לרר נ' מדינת ישראל

רקע כללי בתמצית

1.המבקש הגיש תובענה לסעד הצהרתי, לפיו הוא "חסר דת" וזאת על רקע רצונו לשנות את סעיף הדת במרשם האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת".

2.בכתב התביעה פירט המבקש את נימוקיו לבקשה. לשיטתו, רישומו כ"יהודי" הינו רישום שגוי אשר חוטא לצו מצפונו, לאורח חייו ותפיסתו. לדבריו הוא אינו מרגיש יהודי בפן הדתי, והרישום נוגד את דעותיו, אמונתו ומצפונו (ר' בהרחבה סעיפים 12-23).

3.המשיבה בתגובתה פירטה בין היתר את המסגרת המשפטית החלה על בקשות כגון דא (ר' סעיפים 5-15). לשיטתה, לאור ההלכה הפסוקה, על המבקש להרים את הנטל המוטל עליו ולשכנע את בית המשפט כי בקשתו הינה עניינית, מחשבתו כנה וכוונתו אמיתית, ואין המדובר בסתם הפגנת סרק או הבעת מחאה.

בנסיבות אלו מותירה המשיבה את הבקשה לסעד ההצהרתי לשיקול דעת בית המשפט ולהכרעתו בהתאם לנסיבות הספציפיות (ר' סעיף 16).

4.ביום 19.9.16 התקיים דיון בבקשה. המבקש נחקר על ידי ב"כ המשיבה וכן על ידי בית המשפט (ר' עמוד 1, שורות 11-25 לפרוטוקול). עם תום חקירתו סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם, כמפורט בעמוד 1 לפרוטוקול, שורות 27-29 ועמוד 2, שורות 1-10.

דיון והכרעה

5.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה.

6.בע"א 8573/08 עוזי אורנן נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 2.10.13) נפסק בין היתר, כי סמכויותיו של פקיד הרישום מפורטות בפרק ג' לחוק (סעיפים 19-23). סעיף 3 לחוק קובע כי הרישום במרשם הוא "ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו-(9) עד (13) לסעיף 2. סעיף 19ג' לחוק עוסק בשינוי פרט רישום של תושב ("רישום שינויים") שייעשה, ככלל, לפי הודעת התושב שאליה נלווית תעודה ציבורית המעידה על השינוי.