ה"פ 15841-07-14 ארליך ואח' נ' מלצר

המבקשים הגישו בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ועתרו להטיל קנס ומאסר בפועל על המשיבה, עד שלא תקיים כלשונן את הוראות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בין הצדדים.

המשיבה הגישה כתב תשובה וטענה להעדר סמכות של בית המשפט בתחום האכיפה של פסק הדין, וכן טענה למחיקת הבקשה על הסף לאור העובדה שהמבקשים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם למימוש ההסכם, ועוד טענה כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי רב, והמשיבה שלחה מכתב ללשכת עורכי הדין, וביקשה לסגור את התלונה שהגישה כנגד המבקשים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי במקרה דנן אין מקום להיעתר לבקשה כלשונה.

מדובר בסעד שמבוקש לפי פקודת ביזיון בית המשפט, והלכה פסוקה היא שהליך הביזיון הינו הליך קיצוני, בעל השלכות פוגעות בצורה חמורה בחירותו האישית של האדם, כאשר החירות וזכות הקניין הוכרו כזכויות יסוד בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי השימוש באמצעי האכיפה על פי פקודת ביזיון בית משפט, ייעשה במשורה, ובמקרים חריגים, כאשר האמצעים הנותרים מוצו, ולא הועילו.

במקרה דנן, יש למצוא דרך אשר תביא לקיום פסק הדין באמצעי שהוא לא אמצעי דרסטי ודרקוני של קנס או מאסר הקבוע בפקודה.

אשר לטענה בעניין העדר סמכות, אין מקום לקבל טענה זו.

בית המשפט מוסמך לדון בכל בקשה שמוגשת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, הן מכוח סמכותו הטבועה, והן מכוח הוראות הפקודה.

צודקת המשיבה בטענתה כי הבקשה נשוא הדיון הוגשה בשיהוי רב.

פסק הדין של המפקחת על רישום מקרקעין, ניתן ביום 27/12/11, ומכתב המשיבה ללשכת עורכי הדין, נשלח ביום 02/01/12.