ה"פ 15824-06-15 הלר נ' הלר ואח'

בפתח הדברים יצוין כי נוכח הסכמת הצדדים, הנני מורה על ביטול ההחלטה מיום 2.11.15 במסגרתה הוריתי על מחיקת התביעה.

כמו כן, בפני בקשת המשיבה 2 לסילוק התביעה על הסף ותגובת המבקשת לבקשה.

לטענת המשיבה 2, התביעה מתחלקת ל- 2 נושאים: האחד- חובות הארנונה הרשומים על שם המשיב 1, שהינו בעלה של המבקשת. השני- חובות החניה שהושתו על שמה של המבקשת.

המשיבה 2 מתמקדת בבקשתה לסילוק על הסף בחובות החניה שהושתו על שמה של המבקשת בלבד ולעניין חובות הארנונה, מבקשת להגיש תגובה סדורה מטעמה בנפרד, ולאשר אורכה להגשתה.

המשיבה 2 טוענת כי המבקשת ידעה לפני זמן רב אודות דו"חות החניה, וכי כל טענתה הינה כי אין לחייב אותה בתשלומם, מאחר והיא לא זו אשר ביצעה את העבירות נשוא הדו"חות הללו אלא המשיב 1.

ביטול הודעות תשלום הקנס בטענה כי לא ביצעה את העבירה או לא החזיקה ברכב בו בוצעה העבירה הינה בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים ולא בסמכותו של בית משפט זה.

מעבר לכך, המשיבה 2 סבורה כי יש לדחות התביעה על הסף גם מטעמים של שיהוי ניכר בהגשתה. המבקשת יודעת על החובות מזה שנים רבות (ולכל הפחות מזה 3 שנים), ואף עתרה לקבלת הנחה / הפחתה בגובה החובות נוכח מצבה הכלכלי.

לטענת המבקשת, תביעתה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה. המבקשת מפנה לפסקי דין אשר מצדדים לטענתה בקיומה של סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתביעה, וכן מפנה למקרה דומה בו המשיבה 2 לא התנגדה ולא העלתה טענה בדבר חוסר סמכות עניינית.

המשיב 1 לא טרח להגיש תגובתו להמרצת הפתיחה ותחת זאת הגיש תצהיר מטעמו שצורף לתגובת המבקשת. מתצהיר זה עולה כי הוא מודה בכך שהרכב היה באחזקתו ושימושו, וכי המבקשת פנתה בעבר למשיבה 2 לשם הסדרת חובותיו של המשיב 1 ופריסת תשלומם.

דיון והכרעה: