ה"פ 14436-06-14 ביטום תעשיות פטרו כימיות בעמ נ' שברצ'ר ואח'

זו החלטה בבקשת המשיבים 1-6 בלבד.

זו המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין המורה על השלמת רישום הזכויות בנכס הידוע כגוש 11010 חלקה 25/5 על שם המשיבים 5-6; רישום משכנתא בדרגה ראשונה לזכות המשיב שכונה משיב פורמלי 1 ובדרגה שניה לזכות המבקשת; מימוש המשכנאות לזכות המבקשת על דרך מינוי כונס נכסים; מינוי ב"כ המבקשת ככונסת נכסים, והכל לשם גביית חוב בסך 230,829 אירו, שנטען שהוא סכום שהודו בו המשיבים אך עתרו לקזזו מסכום נזקים נטענים ומוכחשים שהוגשה תביעה בגינם, ועוד "חוב בסך 185,681 אירו, בגין נזקים פועל יוצא מהתנהלותם והוצאות משפט".

המשיבים 1-6 בהמרצת הפתיחה, שהם המבקשים בפני, הגישו בקשה לעיכוב ההליכים בתיק, עד לסיום אותו הליך הנדון בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולחילופין להאריך את המועד להגשת תשובה. בין היתר נטען כי המרצת הפתיחה הומצאה רק למבקשים 1-2 ולא ליתר המבקשים, שאינם מתגוררים בארץ, וכי בין הצדדים קיים הליך תלוי ועומד, שבו קוזז הסכום הראשון, ואילו הסכום השני שהוא פיצוי על נזקים בניהול התביעה, לא נפסק עדיין.

המבקשת בהמרצת הפתיחה, היא המשיבה כאן, הגישה תשובה ובה טענה שלאור האמור בהמרצת הפתיחה ולהלן "המבקשת תטען כי מן הדין ומן הצדק ליתן פסק דין כמבוקש". כלומר אין צורך בדיון ואין צורך בתשובת המשיבים בהמרצת הפתיחה. המבקשת זכאית לפסק דין ללא דיון וללא תשובה. וכל כך למה? משום שנשמט ה בסיס מתחת לטענות המשיבים בבקשה וטענות בנק הפועלים, שהתנגד לבקשה. לטענת המבקשת, המרצת הפתיחה הומצאה כדין, שכן הכתובת הרשומה בהרמצת הפתיחה היא הכתובת הרשומה בתעודת הזהות של המשיבים, והמסירה (שבוצעה לידי המשיב 1) בוצעה לפי תקנה 481. כולם מתגוררים ברח' פינסקר 38 בקרית אתא, ואילו באוקראינה הם מתגוררים לסירוגין. לטענתה, המצא בוצעה באמצעות מורשה המתגורר בארץ, אף אם המשיבים 3-6 אינם מתגוררים בארץ. ההמצאה בוצעה לידי קרוב משפחה מדרגה ראשונה. הראיה שהמקבל הוא מורשה, היא שהוא חתם על ישור המסירה. כמו כן, התבוענה היא בענין מקרקעין, והמקבל הוא מורשה הממונה על המקרקעין.

אשר לטענת הליך תלוי ועומד, טענה המבקשת, כי יש להורות על ניהול ההליכים במקביל, שכן הפלוגתאות בשתי התביעות שונות ורחוקות זו מזו. התביעה שהליך האחר עניינה נזקים נטענים בגינם יש חוב לכאורי של המבקשת לחברה של המשיבים בגין סיום ההתקשרות בין הצדדים, ואילו התביעה דנן עניינה רישום וימוש שטרי משכנתא בגין חוב של החברה למבקשת, שאינו שנוי במחלוקת. נטען, הסיכוי שאם יתקבלו טענות המשיבים בהליך האחר יהיה הליך זה מיותר, אינו לוקח בחשבון את האפשרות שטענותיהם בהליך האחר ידחו.

המשיבים הגיבו לתגובת המבקשת, כי המשיב 1, בן כ- 85 שאינו דובר עברית, אינו אביהם של המשיבים 4,5,6, וכי מאז חתמו המשיבים 3-6 על המסמכים בשנת 2005 וצירפו העתקי תעודות זהות, העתיקו מגוריהם לאוקראינה. המשיב 1 אינו מורשה שלהם, ולא בוצעה מסירה. עוד נטען, כי ההליכים שלובים זה בזה, וכי לבקשת המבקשת בהליך האחר הופקדה ערובה להוצאותיה בהליך האחר, בסך 125,000 ₪.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהציגו, עולה תחילה התמיהה, על איזה בסיס סבורה המבקשת שהיא זכאית לפסק דין כמבוקש על ידה, בטרם דיון ובטרם קבלת תשובה מטעם המשיבים 1-6. אין שום בסיס לכך. אולי, כשם שהיא סבורה שיש לנהוג כאילו טענותיה כבר התקבלו בהליך האחר, היא סבורה שמרגע שהיא מעלה טענותיה בהליך זה, הרי כאילו כבר התקבלו. אכן אין צורך בתשובה ובדיון אם הטענות כבר התקבלו, אבל זה אינו הדין במדינת ישראל. במשפט הישראלי נהוג לאפשר לשני הצדדים להביא טענותיהם בפני בית המשפט, לפני מתן פסק דין. במקרה שבפני, עדיין לא הוגשה תשובת המשיבים, אלא בקשה להארכת מועד להגשתה. גם הדיון שנקבע לא התקיים. תמוה מאד איפוא, שהמבקשת סבורה שהיא כבר זכאית לפסק דין.

המבקשת לא המצאה את המרצת הפתיחה למשיבים 3-6, למרות החלטתי שציוותה על כך. לא הוכח שהמשיב 1 הוא מורשה של המשיבים 3-6, ולא הוכח שהוא מורשה על המקרקעין. חתימתו על אישור המסירה היא חתימה לאישור שהמסמכים פיזית נמסרו לידיו. בנסיבות הענין, אין לייחס לחתימה של המשיב 1 בן למעלה מ- 80, דובר רוסית בלבד, משמעות של הסכמה לכך שהוא מורשה של המשיבים 3-6 או מורשה על המקרקעין. לא הוכח שהמשיב 1 מתגורר בכל יחידות הדיור ברח' פינסקר 38 בקרית אתא. העובדה שלפני שנים התגוררו המשיבים 3-6 בארץ וצילמו ספח תעודת זהות, אינה אומרת שזו כתובתם בעת מסירת המרצת הפתיחה. העובדה שהמשיב 1 העביר בסופו של דבר את המסמכים למשיבים 3-6, אינה עושה אותו מורשה שלהם קודם לכן.

אבל זה לא עיקר החלטתי. אני דוחה את טענת המבקשת, כאילו מדובר בפלוגתאות שונות ורחוקות זו מזו. ההיפך הוא הנכון. לגבי הסכום האשון, בהליך האחר קיזזה אותו החברה כנגד תביעתה לנזקים. קיזוז בנסיבות אלה היא דרך לפירעון. משמע, הסכום הזה נפרע. המבקשת מבקשת לממש את נכסי המקרקעין, משמע למכור אותם, כאילו החליט כבר בית המשפט בתל אביב, שהקיזוז אינו כדין. אין ספק שהעילה בהליך זה זקוקה להכרעה בהליך האחר. לא יתכן שנכסי המקרקעין ימומשו בהליך זה, כשלאחר מכן עשוי להתברר, בפסק דין של בית המשפט בתל אביב, שהקיזוז היה כדין והחוב נפרע על ידי קיזוזו.