ה"פ 1379-07-15 - פסקדין

בקשה למתן צו למניעת חסימת המבקשת והבאים מטעמה, לעבור בדרך מעבר נושא המחלוקת המובילה לביתה, במקרקעין הידועים כגוש 7781 חלקה 68 בישוב טירה, או להפריע למעברם באופן כלשהו. באופן פורמלי הוגדרה אמנם הבקשה כמתן סעד הצהרתי זמני לפיו למבקשת זיקת הנאה במקרקעין ו/או זכות מעבר ו/או זכות דרך בכביש הגישה, ואולם במהותה מדובר בבקשה לסעד זמני למניעת חסימתה או הפרעה למעברה, וכך נדונה היא לפני במעמד הצדדים – המבקשת מצד אחד והמשיב 4 מצד שני (להלן: "המבקשת" ו"המשיב" בהתאמה).

רקע הבקשה הינו תובענה שהוגשה בדרך המרצת פתיחה ולפיה מבוקשת הצהרה כי למבקשת זיקת הנאה ו/או זכות מעבר בדרך המתוארת, וחסימת דרך זו על ידי המשיב 4 ע"י הצבת שער בו, מהווה הסגת גבול, פגיעה בזכויותיה הקנייניות של המבקשת כמו גם בניה בלתי חוקית מטעמו של המשיב בניגוד לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965. על כן מבוקשת הצהרה בדבר זכויותיה של המבקשת, מניעת המשיב מפעולותיו וקביעת אחריותו לכל נזקי המבקשת.

הצדדים הינם שכנים, ובעלי זכויות בחלקה הנ"ל. למבקשת זכויות במגרש 3 בחלקה, ולמשיב זכויות במגרש 2. בתי מגוריהם של הצדדים במגרשים הנ"ל צמודים זל"ז. יתר המשיבים הינם בעלי הזכויות במגרשים 1 ו-4.

בסמוך להגשת הבקשה, הציב המשיב באופן חד צדדי ובבניה בלתי חוקית, שער על דרך הגישה לביתה של המבקשת החוסם לחלוטין את דרכה באופן שאינו מאפשר מעבר. בכדי להכנס לביתה, צריכה איפוא המבקשת לעבור דרך השער החוסם שהציב המשיב.

לטענת המבקשת בדרך האמורה קיימת זיקת הנאה לטובת המקרקעין שבבעלותה, בה המבקשת עושה שימוש לטענתה מזה כשני עשורים. יצויין כי במקור היו קיימות שתי דרכי גישה לחלקה – דרומית וצפונית, ואולם מזה שנים רבות, נחסמה הדרך הצפונית על ידי בניה נוספת של בעלי המקרקעין (לא ע"י המבקשת), ולצורך כך הוסכם בין כלל בעלי הזכויות כי יעשו שימוש בדרך הדרומית, היא הדרך שבמחלוקת.

פלישתו של המשיב לשטח ולשביל הגישה והצבת המחסום בו, פוגעת בבעלי הנכסים שלאחר המחסום ובכללם המבקשת, מסבה לה נזקים כבדים ומהווה הסגת גבול על כל המשתמע מכך.

הרקע למעשיו של המשיב הוא, כך טוענת המבקשת, נסיון להפעלת לחץ בלתי הוגן במסגרתו מעוניין המשיב לרכוש את ביתה של המבקשת – שהיא אלמנה, והצהיר בפניה כי ימרר את חייה עד שיכפה עליה מכירת ביתה ורכישתו על ידו, וכי יכשיל כל מכירת הבית לצד ג' שהוא.

תמצית טיעוני המשיב היא, כי אין למבקשת כל זכות שהיא, עובדתית או משפטית, ובקשתה מהווה אך נסיון חסר תום לב לפגוע בזכויותיו הקנייניות במקרקעין.

לטענת המשיב, מתגורר הוא בחלקה מזה כ-50 שנה, כשבין קיר ביתו לבין גבולה הדרומי של החלקה קיים רק מרחק של כ – 3 מ', הוא המרחק המתחייב מהוראות חוק התכנון והבניה. המרחק הנ"ל כך טוען המשיב, (שהוא רוחב הדרך נושא המחלוקת), אינו ומעולם לא היה מיועד לשמש כמעבר ו/או דרך והוא מעולם לא הסכים כי ישמש כמעבר או דרך באופן קבוע ופורמלי. המשיב הסכים לאפשר לחלק משכניו זכות מעבר, מתוך חסד, באופן זמני ומתוך רצון לשמור על יחסי שכנות טובה. תחילתה של הסכמה זו, לטענת המשיב היתה לפני כ – 17 שנה, עת הסכים לאפשר מעבר לבני משפחת המנוח, וכן הסכים לכך בנוגע למבקשת ומשפחתה, לפני כ – 14 שנה תוך שהודיע כי אין בכך כדי להפוך לדרך פורמלית.

לטענת המשיב המבקשת לא התגוררה בבית מזה כ – 20 שנה, אלא כ – 14 שנה בלבד, מאז שנת 2001.

המשיב טוען כי הדרך הצפונית היא הדרך הפורמלית המאושרת ועל המבקשת לפנות לרשות המקומית לפתיחתה. לדבריו של המשיב, פנה במהלך השנים לרשות המקומית בטירה בדרישה לפרוץ ולסלול את הדרך הצפונית ואולם לא נענה.

לבסוף טוען המשיב, כי לאחרונה נתגלעו סדקים בקירות ביתו, דבר שעורר את חששו והוברר לו כי מאחר והמדובר בבית בן למעלה מ-50 שנה והבנוי לפי שיטות בניה ישנות, יסודותיו נחלשו ומעבר כלי רכב בצמוד לקירות ויסודות הבית עלול לגרום לערעורם ולקריסת הבית.