ה"פ 11645-12-15 בליק נ' Dromore B.V. ואח'

היקף סמכות בורר

1.המבקש עותר לסעד המצהיר כי הבורר, עו"ד רו"ח יצחק מרציאנו (להלן – "הבורר") אינו מוסמך לדון בסעיפים מסוימים, שהמבקש נוקב במספריהם, מתוך כתב התביעה שהוגש נגדו ע"י המשיבים, אף בטענות מסוימות שתועלינה בהמשך ההליך, נוכח קיומה של תנית שיפוט ייחודית בחלק מההסכמים שבין הצדדים. לצד עתירתו לסעד העיקרי הגיש המבקש עתירה למתן סעד זמני לפיו לא יידרש להגיש כתב הגנה עד למתן החלטה בעתירה לסעד ההצהרתי, ומבוקשו ניתן לו בהחלטה מיום 08.12.2015.

כעולה מהחלטה מיום 07.12.2015 בורר ההליך לפי סדר הדין שבתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולמבקש ניתנה זכות תשובה לתשובת המשיבים.

2.כעולה מהבקשה, המבקש הוא רואה חשבון אזרח ותושב הולנד המספק, באמצעות חברה בבעלותו ובבעלות אשתו בשם Erez Management (להלן – "חברת ארז"), שירותים תאגידיים המאפשרים ליזמים זרים להחיל על עסקיהם את דיני התאגידים והמס ההולנדיים. במסגרת זו, ולצורך רכישת נכס מקרקעין הידוע כ"בית סוני" (להלן - הנכס) בידי אזרחים ישראליים, הקים בשנת 2013 מערך שרשור חברות שבתחתיתו מוחזק הנכס בידי חברה ייעודית ששמה Precision Investment II BV (להלן - "פרסיז'ן 2"). באמצעות שרשורי חברות, מוקנים למשיב 2 באמצעות המשיבה 1 50% מהזכויות המהותיות בפרסיז'ן 2 בעוד ש5% נתונים למבקש באמצעות חברה אחרת שבבעלותו.

3. המבקש טוען כי בין הצדדים שוררות שתי מערכות חוזיות נפרדות, שלכל אחת מהן מנגנון יישוב סכסוכים אחר: האחת, המורכבת מ"הסכם רכישת מניות" ו"הסכם מייסדים והלוואת בעלים" שנחתמו ביום 03.11.2013 ומנוסחים בעברית, עליהם הוחל הדין הישראלי והכפופים לתנית בוררות לפיה "כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר להסכם זה, ימסרו להכרעה לבורר דן יחיד שימונה בהסכמה בין הצדדים" (סעיף 11 להסכם רכישת מניות; סעיף 19 להסכם מייסדים והלוואת בעלים; להלן – "הסכמי ההקמה").

השנייה, המורכבת מ-Domiciliation Agreement ו-Management Agreement המנוסחים באנגלית אשר נחתמו ביום 27.11.2013, שעניינם במינוי חברת ארז כדירקטור וכמנהל המוסמך לפעול בחברות השונות בתמורה כספית, ואשר כפופים לתנית שיפוט המחילה עליהם את הדין ההולנדי והקובעת כי סכסוכים בקשר אליהם יידונו בפני בתי המשפט המוסמכים באמסטרדם –This" agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the Netherlands". "Any disputes arising under this agreement of any agreement resulting thereof shall be brought in first instance before the competent court of Amsterdam". "Any and all disputes as to the validity, interpretation or performance of this agreement shall be submitted in first instance to the competent courts of Amsterdam" (סעיף 8 להסכם ה- Domiciliation; סעיף 9 להסכם ה-Management; להלן - "הסכמי הניהול").

4.על פי הנטען, בין בעלי המניות בפרסיז'ן 2 נתגלע סכסוך שעניינו ברצונם של חלק מבעלי המניות במימוש חלקם בחברה באמצעות מכירת מניותיה, וטענות שהועלו באשר להתאמת אופן עריכת העסקה לקבוע בהסכמים, כמו גם חלוקת התמורה בגין העסקה. סכסוך זה הועמד, בפנייה משותפת של הצדדים, להכרעתו של הבורר. עם זאת, נטען כי בכתב התביעה שהוגש לבורר מטעם המשיבים, נכללו גם טענות בדבר כשלים שונים בביצוע הסכמי הניהול והפרתם על ידי המבקש בכובעיו כ"דירקטור", כ"בעל תפקיד" או כ"מורשה חתימה", באופן החורג מהסכמות הצדדים באשר להיקף תחולת הבוררות, משאלו כפופות לתנית השיפוט. פנייה לבורר בבקשה שיגיש אבעיה לבית המשפט בשאלת סמכותו נדחתה על ידו, אף שציין בהחלטתו כי הוא סבור שמן הראוי כי הנושא יוכרע בידי בית המשפט.

המבקש מדגיש כי הסכמי הניהול מאוחרים להסכמי רכישת המניות והמייסדים, כי אין להחיל את התניה שנקבעה בהסכמים המוקדמים על ההסכמים המאוחרים, מה גם שבחינת תקינות פעולות המבקש בהליך הבוררות בישראל תמנע בירור טענותיו בידי טריבונל הבקיא בדין והפרקטיקה המשפטיים בהולנד, כמו גם את זכות הערעור שם המוקנית לו ברגיל.

5.לעמדת המשיבים, המדובר בסכסוך הנוגע ליחסי השותפות בין הצדדים, שאינו משיק כלל בשאלות הנוגעות לדיני התאגידים ההולנדיים. התביעה שהגישו המשיבים מתמקדת בטענה שאף שהמשיב 2 נשא בעיקר המימון של עסקת הרכישה, הרי שהשותפים האחרים, לרבות המבקש, התעלמו מרצונותיו, עשו בנכס כבשלהם, וביקשו למכרו בשמו, ללא בהסכמתו וללא הרשאה לכך. לאחר שפנה לבית המשפט בישראל במסגרת ה"פ 42190-11-14 "...הוסכם בין הצדדים כי הדברים יתבררו בבוררות, בהתאם לתניה שנקבעה במערכת ההסכמים ביניהם". במסגרת זו, מפנים המשיבים ל"כתב התחייבות" הכתוב עברית מיום 03.11.2013 הנושא גם את חתימת המשיב המוגדר בו "שותף", בו נאמר, בין השאר כי "...עוד מבהירים השותפים כי עמו על מערכת ההסכמים כולה, כך גם על מסמך זה יחול אך ורק הדין הישראלי ולבתי המשפט הישראליים תינתן סמכות בלעדית לדון בו. בהתאם, גם תנית הבוררות הקבועה במערכת ההסכמים תחול על מסמך זה לכל דבר ועניין". תכלית הוראה זו, כמו גם הוראות אחרות שעניינן התחייבויות לפעול על מנת לקיים את "מערכת ההסכמים", היא להבטיח כי כל הצדדים יבררו את כל סכסוכיהם במסגרת בוררות בישראל, יהיו התפקידים, בהם ישאו לאורך הזמן, אשר יהיו. בהתאם לכך, בעת שנוהל ההליך המשפטי שפתחו המשיבים בישראל, ובו פורטו טענות זהות לאלו שבכתב התביעה שבפני הבורר, לא טען המבקש לתחולתה של תנית שיפוט זר, כי אם לעיכוב הליכים נוכח תחולת תנית הבוררות על הסכסוך. גם לאחר שכתב התביעה בבוררות הוגש ביום 16.08.2015, נקט המבקש סחבת ובקשות דחייה מרובות, ורק לאחר שהחליף את הייצוג מטעמו, ביום 13.11.2015, פנה לבורר בבקשה להגשת אבעיה ובה העלה לראשונה את הטענות בדבר סמכותו. נוכח התנהלות המבקש, הבורר קבע כי אין בכוונתו לעכב את ההליך בפנייה לבית המשפט וקבע כי הנטל לעשות כן יהא על המבקש.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי הפסיקה הכירה בכך שהשתהות בפנייה לבתי המשפט והגשתה באיחור עשויה לשמש טעם לדחיית הבקשה. כמו כן, במסגרת הליך שיזם המבקש בבית משפט הולנדי, ובו ביקש לכפות על המשיבים לבצע את העסקה שכרת, נקבע בהחלטה מיום 15.12.2014, כי מדובר בסכסוך עליו חלה הוראת סעיף 19 להסכם המייסדים, ומשכך בתי המשפט בהולנד משוללי סמכות מלדון בו (C/16/381890).

דיון

6.הכלל הוא כי במתן משמעות משפטית הן לתניות בוררות, והן לתניות שיפוט זר יש ליתן משקל בכורה ללשונן. כך נקבע כי קיומה של תנית בוררות ותוכנה מוסקים "מנוסח הסכם הבוררות, אך גם מהתנהגות הצדדים... [כאשר] הסכמת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון הסכם הבוררות" (רע"א 2982/14 משי זהב נ' אור חי, פסקות 12-13, ניתן ב-26.06.2014).

בדומה לכך נקבע כי "כאשר אנו באים לפרש תניית שיפוט אנו סוטים במקצת מן העקרונות הרגילים של פרשנות חוזים ועומדים יותר על דרישות לשוניות-פורמאליסטיות... אם הפרשן מגיע לכלל מסקנה לאחר השלב הראשון כי קיימת אי בהירות בלשונה של תניית השיפוט הזר, כי אז בשלב שני רשאי הוא לפרשה לאור תכליתה ולהיעזר באמצעי פרשנות מקובלים אחרים... סטיה מכללי הפרשנות הלשונית בעניינה של תניית שיפוט זר תתאפשר בשלב שני כאשר בשלב הראשון יש ליתן משקל מכריע ללשון התניה... סטייה מכללי פרשנות דבקניים של תניית שיפוט זר היא החריג לכלל" (רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל, פסקאות 30-31 לפסק דינו של כבוד השופט דנציגר והאסמכתאות שם, ניתן ב-18.01.2011).