ה"פ 10890-07-14 עמר ואח' נ' סויסה

בפניי בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבוררת, עו"ד דבורה גורן, ביום 6/4/14 (להלן: "פסק הבוררות").

יצוין כי בדיון ביום 5/5/15 הודיע ב"כ המבקשים כי מושב עמיעוז, המבקש 3, צורף לבקשה בשוגג. לפיכך אני מורה על מחיקתו מהבקשה.

רקע

תולדות הליך זה בהליך קודם שהתנהל בפניי (ה"פ 39532-05-13), במסגרתו ביקש המשיב בתיק זה – מר אלברט סויסה (להלן: "המשיב") לקבוע כי הוא בעל זכות החזקה והשימוש במקרקעין נשוא התביעה. זאת על יסוד הסכם בכתב שנערך ביום 12/3/07 בין המשיב ובין מר דוד צרויה, שאינו צד להליך זה, עליו חתומים גם מר יהודה סויסה, בנו של המשיב והמבקש 2, בנה של המבקשת 1, וכן על יסוד הסכם בעל פה לחילופי קרקעות.

במסגרת ההליך הקודם, בדיון שהתקיים ביום 25/6/13, הגיעו הצדדים להסכמות, ובין היתר הוסכם כי הצדדים יפנו לבוררות בנוגע לזכויות בקרקע נשוא התובענה.

ביום 30/6/14 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות (נספח 1 בתיק המוצגים של המבקשים).

בד בבד, ביום 6/7/14, הגישו המבקשים תובענה זו - בקשה לביטול פסק הבוררות.

החלטת כב' הבוררת

בפסק הבוררות נדונו טענות הצדדים וכן שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות, בין היתר האם המבקש 2 (הנתבע בפסק הבוררות) היה נתון ללחץ כספי מצד עבריינים עובר לעסקה; האם נעשו חילופי קרקעות בין מקרקעי המשיב (התובע בפסק הבוררות) לבין מקרקעי המבקשת 1 (הנתבעת בפסק הבוררות); משמעותה של דרישת הכתב לגבי ההסכם שנטען כי נעשה בעל פה ועוד.

בסופו של יום קבעה כב' הבוררת בסיפא של פסק הבוררות כדלקמן:

"א.הנני קובעת כי השטח בן ה-25 דונם, ובתי הרשת שעליהם, המצויים בחלקה ד' של הנתבעת 1 (ליד הלולים של אלפסי, שטח המכונה "D" במסמך "ת1") – הועברו לחזקתו ולשימושו של התובע ביום 12.3.07, יום העיסקה, למשך 15 שנה.