ה"פ 1024-12-16 קריגר יסודות תל אביב בע"מ נ' יהושע ואח' - פסקדין

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, שנתבקשה אף במעמד צד אחד, במסגרתה עותרת המבקשת להימנע ממימוש ערבות בנקאית שעתידה להיות ממומשת מחר 2.12.2016 (והכל כמפורט בבקשה). לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות אף בלא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים הבאים על משקלם המצטבר-

1.הערבות מושא הבקשה צורפה כנספח ג' לה; חרף טענת המבקשת כי עניין לנו בערבות בנקאית שאינה ערבות בנקאית אוטונומית (ראו סעיף 18 לבקשה), הרי שעניין לנו, ובאופן מובהק, בערבות בנקאית אוטונומית; הערבות ממוענת למשיב 1 בנאמנות עבור יתר המשיבים לבקשה, הערבות הונפקה על ידי הבנק ומימושה אינו מותנה בהתקיימות תנאים וזאת כמשתקף מהלשון הברורה של כתב הערבות ובפרט סעיף 2 לכתב הערבות -

"לא יאוחר מעשרה ימים מתאריך התקבל דרישתכם בכתב על ידינו לפי כתובתנו המצוינת לעיל, אנו נשלם לכם כל סכום הנקוב בדרישה, ובלבד שלא יעלה על סכום הערבות, מבלי להטיל עליכם חובה לנמק או להוכיח את דרישתכם ומבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הנערב".

[ההדגשות לעיל ולהלן אינן במקור אלא אם נאמר אחרת– ט.ל].

2.הנה לנו ערבות בנקאית אוטונומית. כזו הממוענת למשיבים ואשר הופקה על ידי הבנק, ואשר עליו לשלם הכספים עם דרישה; העובדה שכותרת הערבות אינה נושאת את המילה "אוטונומית" אינה משנה מכך שעניין לנו בערבות בנקאית אוטונומית וזאת בשים לב למאפייניה אשר נסקרו לעיל; העובדה שבכתב הערבות צוין כי הינה "בקשר לביצוע עבודות על פי הסכם" גם היא נעדרת נפקות לעניין מהותה של ערבות וכל משמען של תיבות אלו היא ההפניה לעסקת היסוד מכוחה ערבות זו באה לאוויר העולם.

3.ערבות בנקאית היא מכשיר פיננסי חשוב המבטיח את יכולתו של המוטב לקבל לידיו את כספי הערבות (ראו: רע"א 73/00AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400 (2000); כן ראו: רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450 (1993); רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535, 539-538 (2004)).

4.נוכח חשיבות הערבות, ככלל לא ייעתר בית המשפט לבקשות לעיכוב מימוש ערבות בנקאית, אלא במקרים חריגים וכאשר הטעם להתערבות אינו נעוץ בעסקת היסוד אלא בהתקיים אחד מהחריגים אשר הוכרו בפסיקה – חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו לדוגמה: רע"א 4479/10 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' קש"ת מלונאות בע"מ (פורסם בנבו, 13.6.2010)).

5.לא מצאתי כי בענייננו מתקיימים החריגים המצדיקים עיכוב מימוש הערבות. עיקר טענות המבקשת נסבות על השאלה האם התקיימו סעיפים 9.5.1 ו-10.4 להסכם הקשורים בהפסקת עבודות לתקופה רצופה או מצטברת של יותר מ-60 ימים (ראו סעיף 21.1 לבקשה) או בעיכוב בכלל בביצוע העבודות. שאלות אלו ושאלות נוספות הן שאלות נכבדות שהמקום לבררן הוא בגדרי ההליך העיקרי. ממילא אין בטענות אלו אשר קשורות בטבורן, כאמור, בעסקת היסוד כדי להשפיע על הבקשה שלפני.

עוד טענה המבקשת כי מתקיימים החריגים שהוכרו בפסיקה שכן בשלהי חודש אוגוסט ש"ז הוטל על חשבון הפרויקט עיקול. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאחר וההחלטה על ביטול העיקול התקבלה אך לאחרונה (15.11.2016) בשל התמהמהות של בית המשפט המחוזי בבירור בקשה לביטול עיקול שהוטל על המבקשת (ראו סעיף 21(4) לבקשה) – קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות קבלת הבקשה.

לא מצאתי כי הטיעון נכנס לגדר החריגים שנקבעו בפסיקה;

הקשר בין הטלת העיקולים לבין העובדה שהעבודות טרם נסתיימו – אינה ברורה כלל ועיקר, ועל פניו הטענה כי האחריות היא על בית המשפט המחוזי בקשר עם העיכוב הנטען – מוטב שלא היתה נטענת. ודוקו, נדמה, ולכאורה בלבד, כמתחייב מהשלב הדיוני הנוכחי, כי בהתאם להסכם העבודות היו אמורות להסתיים זה מכבר (וזאת אף לשיטת המבקשת) – כך שהטיעון בדבר שיהוי בגין החלטה שבוששה לבוא – לאו טיעון הוא. נוסף על כך אף לשיטת המבקשת עצמה גם במהלך פרק הזמן בו הוטל צו העיקול (גם אם לפרק זמן ארוך מהנדרש לשיטת המבקשת), הקפידה המבקשת או מי מטעמה להגיע מעת לעת לבצע עבודות (ראו סעיף 21.4 לבקשה). אם הקפידה המבקשת לעבוד בפרק זמן זה – ממילא לא העיקול ופרק הזמן בו רבץ מנע ממנה מלעמוד בתנאי ההסכם, וממילא בשים לב לטיעון שוב תידרש, לכאורה, בחינה של קיום תנאי עסקת היסוד.

בשולי הדברים יצוין בנקודה זו כי דומה שההתמהמהות הנטענת נעוצה דווקא בהתנהלותה של המבקשת וראו בקשה שהוגשה מטעם המבקשת לבית המשפט המחוזי הנושאת את הכותרת "בקשה למתן החלטה בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד והודעה על חזרה מהתגובה וההתנגדות לצרוף מסמכים ותצהיר נוסף לבקשה לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד" :

"המשיבים יוסיפו ויטענו כי בדיעבד ברור להם שהפניה לנשיא בית המשפט המחוזי בבקשה להורות על החשת ההליכים הנדרשים לשם מתן החלטה הייתה עוולת גמורה וטיפשית.