ה"פ 10097-04-11 ואח' בוזגלו נ' עטיה עיזיפיה ואח'

1.מונחות בפני שתי תובענות שהדיון בהן אוחד . האחת, תובענה לסעד הצהרתי בדבר זכותו של המבקש כדייר מוגן במבנה המצוי ברח' יצחק שדה 4 והידוע כחלק מגוש 30169 חלקה 53 (להלן- "המבנה"; "המקרקעין") אשר המשיב 1 רשום כאחד מבעלי זכות חכירה בו. התביעה האחרת, היא תביעתו של המשיב 2 נגד המבקש לפינוי המבנה (להלן-"תביעת הפינוי").

הליכים קודמים:

2.בד בבד עם הגשת התובענה לסעד ההצהרתי, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיבים לבצע כל פעולה בנוגע למבנה עד להכרעה בתיק העיקרי. הבקשה נדחתה ע"י כב' השופטת עינת אבמן – מולר בהחלטה מיום 20.6.14 . בר"ע על ההחלטה (רע"א 44099-06-11) נדחתה אף היא ע"י כב' השופטת נאוה בן אור.

טענות הצדדים:

3.לטענת המבקש (להלן-"התובע") הוא מחזיק כדין במבנה על פי זכותו כדייר מוגן בו בהתאם לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב- 1972 (להלן-"החוק") החל משנת 1983 . הזכות הועברה אליו לפי החוק עם פטירת אביו ישועה בוזגלו שהיה בעל זכות דיירות מוגנת שהחזיק במבנה עוד בשנת 1970. הוא עצמו שילם בעבר לחברת החשמל דמי התקנת חשמל למבנה; דאג לתחזוקת המבנה וכן דרישות לתשלום ארנונה נשלחו אליו. בכל האמור יש לדידו של התובע כדי ללמד על זכותו במבנה לאורך השנים. נוכח זכותו כדייר מוגן במבנה ומחששו לחתימת המשיבים על הסכמים ביניהם בנוגע למקרקעין בהתעלם מזכויותיו, הוגשה התובענה למתן עד הצהרתי על זכותו במבנה.

4.המשיבים (להלן-"הנתבעים") טוענים מנגד כי הנתבע 1 בעל זכות חכירה במקרקעין , בתת חלקה 1 ו-2 (נסח רשום צורף כנספח א' לתביעת הפינוי). עסקינן בצריף מפח שגודלו 4 מ"ר אשר נבנה ללא היתר בניה כדין . התובע, אינו בעל זכות דיירות מוגנת במבנה בהיעדר הסכם שכירות בידיו לרבות הסכם בין אביו המנוח והנתבע 1 ובהיעדר תשלום של דמי מפתח או דמי שכירות עבור המבנה. לטענתם, התובע פלש למקרקעין והחזיק במבנה בכוח ורק מחמת מורא שלהם ממנו, נמנע סילוקו מהמבנה במועד מוקדם יותר.

5.הנתבעים טענו כי אין לתובע רישיון לרוכלות במבנה ואין ברישיון רוכלות שניתן לאביו המנוח בשנת 1970 לעגלה על גלגלים למשך שנה אחת בלבד, כדי ללמד על זכותו במבנה ובכלל זה, זכות כדייר מוגן. אין גם בחשבון ארנונה ע"ש התובע כדי להוכיח קיומה של זכות במבנה מה גם שאי תשלום הארנונה על ידו, אומרת דרשני.

6.לחילופין טענו הנתבעים כי התובע נטש את המבנה ואף לא שילם דמי שכירות כמתחייב בחוק . לפיכך, אין לו זכות להחזיק במבנה וקמה עילת פינוי נגדו לפי סעיף 131 לחוק הגנת הדייר.

7.הנתבע 2 טען בתביעת הפינוי כי הוא והנתבע 3 חתמו על הסכם קומבינציה עם הנתבע 1 לפיו הם מקבלים לידיהם חלק בלתי מסוים מזכויותיו של הנתבע 1 במקרקעין שבבעלותו. בנסבות אלו, סירוב התובע לפנות את המבנה והמקרקעין עליהם הוא מוצב גורם לו נזק ותכלית התובענה של התובע היא לעכב את הליכי הבניה ולהביא את הנתבעים להסכמה ללא זכות בדין, לפצות אותו. בביקורי נציגיו במקרקעין הם מצאו את המבנה סגור, מה שמלמד על נטישה של התובע. לפיכך, ביקש הנתבע 2 להורות על פינויו של התובע מהמבנה. הנתבע 2 הודיע בתביעתו כי הוא שומר לעצמו את הזכות להגיש תביעה בעתיד בגין נזקיו הכספיים שטרם התגבשו מחמת אי פינוי המבנה.

דיון והכרעה: