ה"פ 1006-04 בנג'י דניאל נ' מועצה מקומית חצ - פסקדין

1.המרצת פתיחה נגד המועצה המקומית חצור הגלילית, לסעד הצהרתי לפיו "אין המבקש חב למשיבה את סכום החוב בסך 191,289.90 ₪ המצויים ב'הודעת דרישה' מיום 12/1/2004". תחילת ההוכחות נשמעו אצל כבוד השופט מ' נדל ז"ל בבית משפט השלום בקרית-שמונה; ביום 6.8.2012 העביר כבוד הנשיא ג' אזולאי את הדיון בתיק לבית משפט זה, לטיפולו של כבוד השופט א' גולדקורן. התיק הועבר לטיפולי בשלהי 2013, והצדדים הסכימו שאנהג לגבי העדות שנשמעה בפני השופט נדל ז"ל והראיות שהוגשו בפניו, כאילו שמעתי את העדות בעצמי והראיות הוגשו בפני (תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

2.בהמרצת הפתיחה טען המבקש כי בין השנים 1996-2002, הוא ניהל אולם שמחות בשם "לב הגליל" בחצור הגלילית, אותו שכר מאדם אחר. במהלך חודש מרס 2002 החליט המבקש לסיים את החוזה מול המשכיר. במסגרת זו הוא נדרש לשלם את כל תשלומי הארנונה והמסים למועצה המקומית חצור הגלילית (המשיבה), ככל שקיימים כאלה. לטענת המבקש, הוא ניגש למחלקת הגביה במועצה כדי לברר האם הוא חב חוב כלשהו. נטען, כי המבקש פנה למר אשר לוי – שהיה לטענת המבקש "מנהל המחלקה דאז" – וביקש לברר האם הוא חב סכום כלשהו למועצה בגין אולם השמחות. על-פי גרסתו של המבקש, לאחר שמר לוי ערך בדיקה בספרי המועצה, הוא הודיע למבקש כי אין לו כל חוב והורה לעובדת המשרד הגב' גלית פרץ להדפיס אישור לפיו המבקש אינו חב כל חוב בשל ארנונה (מיסים) בגין הנכס המצוי ברח' ההסתדרות לב העיר וזאת עד יום 30.4.2002, ומר לוי אישר מסמך זה בחתימתו (להלן: ה"אישור"). נטען בתובענה כי ביום 12.1.2004 המבקש קיבל "בתדהמה רבה" הודעת דרישה מטעם המועצה לפיה הוא חב חובות בגין מיסים וארנונה לשנים 1996, 1997, 2000, 2001, 2002 בסך 191,289.90 ₪.

3.בכתב התשובה הכחישה המועצה את ה"אישור" וטענה כי לא ניתן לאמתו אלא על ידי מי שחתם עליו. כן טענה המועצה כי גם אם יוכח כי מר לוי נתן את ה"אישור", ה"אישור" אינו נכון, שכן נכון למועד כתב התשובה חובו של המבקש בגין אולם האירועים עמד על סך 232,056 ₪, ואין ל"אישור" כל נפקות, שכן הוא ניתן בניגוד לדין. לטענת המועצה, מר לוי היה חבר מועצה שהיה "ממונה על מחלקת המסים", אך לא כיהן כמנהל מחלקה או בתפקיד כלשהו במחלקת הגביה, ולא היה מוסמך ליתן אישורים בענין קיום חוב או העדרו. הוסיפה וטענה המועצה כי גם אם יתברר כי ניתן ה"אישור" מתוך טעות, המבקש לא שילם תשלום כלשהו והוא חייב לשלם את מיסיו כדין כמו כל יתר תושבי חצור הגלילית.

4.דין המרצת הפתיחה להידחות.

5.בפתח הדברים אדחה את טענת המבקש לפיה יש להעביר את נטל השכנוע לכתפי המועצה מפאת הודאה והדחה. כפי שטען בא כוח המבקש, הודאה והדחה מתקיימות כאשר הנתבע מודה בכל העובדות שטוען להן התובע אך טוען, מפאת עובדות נוספות, כי אין לזכות את התובע בסעד (ראו ע"א 4340/06 לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פס' 28 (21.4.2010) אליו הפנה בא כוח המבקש). בענייננו המועצה לא הודתה בכל העובדות (לדוגמה, היא הכחישה ומכחישה את הטענה שה"אישור" על העדר חובות הוצא לאחר בדיקה בספרי המועצה שאכן אין חוב (ראו סעיף 6 להמרצת הפתיחה וסעיף 7 לכתב התשובה).

6.הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה, כאמור, הוא הצהרה שהמבקש אינו חב את חוב הארנונה הנזכר בהודעת דרישת התשלום. חיוב בארנונה או העדרו אינם נקבעים בידי "אישור". הם נקבעים בדין, הקובע כי המחזיק בנכס ישלם ארנונה לפי יחידת שטח על נכסים שאינם אדמת בנין. סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 קובע: "המועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס". מכאן (ובהעדר החלטה מוסמכת בענין פטור וכיוצ"ב), שעל מנת להוכיח העדר חוב ארנונה לגבי תקופה פלונית, על הטוען להוכיח שהוא לא החזיק בנכס באותה תקופה – או שהוא שילם את הארנונה החלה בגין אותה תקופה במלואה. דרך אחת שבה יוכל אדם להוכיח העדר חוב בגין ארנונה שחלה על נכס שהחזיק – הוכחה ישירה – היא באמצעות אסמכתא לכל תשלום שביצע (כגון קבלה או ראיה להעברה בנקאית או תשלום בכרטיס אשראי). לא בדרך זו ביקש המבקש להוכיח העדר חוב ארנונה, אלא בדרך עקיפה, והיא – הצבעה על מכתב שבו כתוב כי כל התשלומים בוצעו. וזהו תוכן המסמך (הנטוי מסמן כיתוב בכתב יד):

"מועצה מקומית

חצור הגלילית

מחלקת הגביה