ה.י.ו. אסטבלישמנט . ואח' נ' אירו-סאט השקעות בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

לפני בקשות מטעם הנתבע 4 והנתבעים 1-3 בהליך העיקרי (להלן: "המבקשים"), לחייב את המשיבות (התובעות) בהפקדת ערובה, להבטחת תשלום כל הוצאות המבקש, אם וככל שתידחה התביעה כנגדם, בסך שלא יפחת מ- 600,000 ₪ (הנתבע 4) או 1,000,000 ₪ (הנתבעים 1-3).

התביעה

עניינה של התביעה בשני הסכמי מכר מקרקעין, שנחתמו ביום 5.4.06 בין התובעות לבין הנתבעת 1, אשר כוללים בשניהם סעיף זהה (סעיף מס' 11), שעניינו "השתתפות ברווחים ביחס לתב"ע משביחה". בהתאם לסעיף זה, הוסכם כי אם יעלה בידי הצדדים לאשר תכנית המשביחה את המקרקעין נושא הסכמי המכר, בזכויות בנייה מעל 310% - בהשוואה לזכויות הבניה הקיימות במועדת חתימת ההסכמים הנ"ל - אזי הצדדים להסכם המכר יהיו שותפים שווים ברווחים שיתקבלו בגין אותה השבחה עודפת.

לטענת התובעות, בסמוך לאחר חתימת ההסכמים, החלה הנתבעת 1 בשיתוף עם המשיבים האחרים, לתכנן לבדה את הפרויקטים שבכוונתה לבנות על המקרקעין, ולקדם תכניות לניוד זכויות במקרקעין, באופן שרוקן מתוכן את ההתחייבות החוזית כלפי המשיבות.

נוכח ההפרות הנ"ל מצד הנתבעת 1, הגישו התובעות כנגדה ביום 27.10.08 תובענה בה"פ 915/08, שבה ביקשו ליתן מספר סעדים הצהרתיים וצווי עשה, אך בעוד התביעה תלויה ועומדת הועברו זכויות הבניה של הנתבעת 1 במקרקעין לאחרים, באופן שגרם לתובעות נזקים, שאת הפיצוי בגינם, בסכום שלצרכי אגרה הועמד על 23,000,000 ₪ הם מבקשות בתביעתם.

הדרישה לחיוב בערובה

המבקשים הגישו כתב הגנתם ובקשה לחיוב המשיבות בערובה.

הנתבע 4 הפנה לכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לפיו תחויב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. לדבריו, אי הפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והוא יחול רק מקום בו החברה התובעת הוכיחה את איתנותה הכלכלית, או מקום בו נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה. לדברי המבקש, מדובר בתביעה לתשלום פיצוי עתק ומופרך בטענה של "הברחת" זכויות בניה. התביעה הוגשה גם נגדו, למרות שמעורבותו מסתכמת בכך ששימש כבא-כוחן של המשיבות בעת כריתת הסכמי המכר ואינו צד להסכמים אלה.

לטענת המבקש, סיכויי התביעה הם אפסיים והמשיבות נעדרות יכולת כלכלית. המשיבה 1 הינה חברה זרה, שמקום מושבה במדינת ליכטנשטיין, והיא נמצאת בהליכי פירוק. המשיבה 2 הינה "חברה מפרת חוק", שאינה משלמת אגרות שנתיות לרשם החברות, ונשלטת במלואה על ידי חברה זרה, אשר לא ידוע על נכסים שלה הנמצאים בארץ ועל היקף פעילותה. המבקש אף מציין בתצהיר התומך בבקשתו, כי על פי פרסומים בכלי התקשורת ובעיתונות הכלכלית, שתי החברות הינן בשליטת חברות שבבעלותו או בניהולו של מר יורם גלובוס. חברות אלה מצויות בקשיים כלכליים ונגד חלק מהן אף הוגשו בקשות פירוק.

בבקשה צוין, כי "למעלה מן הצורך" יש לקבל את הבקשה גם לאור תקנה 519 לתסד"א, אך מדובר בבקשה שאין מקום לדון בה, לאור העובדה שהתובעות הינן חברות והסעיף הרלבנטי החל עליהן הוא סעיף 353א לחוק החברות.

נתבעים 1-3 טוענים בבקשתם טענות דומות לטענות הנתבע 4 ומדגישים, כי מדובר בתביעת סרק, המהווה מיחזור של המרצת הפתיחה שהוגשה בשנת 2008 ונמחקה על ידי המשיבות עצמן.

תגובת המשיבות

המשיבות טוענות כי מדובר בבקשה מקוממת ובלתי ראויה, המהווה ניסיון ציני לנעול את דלתות בית המשפט בפניהן, חרף מעשיהם החמורים של המבקשים, כפי שאלה פורטו בכתב התביעה.

לגופו של ענין, טוענות המשיבות כי מדובר בתביעה מוצקה, הנסמכת על חוות דעת מקצועית ורצינית. חששם של המבקשים לאי-תשלום הוצאותיהם הוא חשש תיאורטי בלבד, לאור העובדה שהמשיבות נשאו בסכום אגרה נכבד ביותר בסך של 287,000 ₪ (מחצית ראשונה) וישלמו גם את המחצית השניה; והעובדה ששכר הטרחה של בא-כוחן ישולם כולו על פי תוצאות ההליך – דבר המלמד על כך שהם בטוחים בסיכוייה של התביעה.

תשובת המבקשים

בתשובת המבקש 4 נאמר, כי המשיבות לא צירפו ולו מסמך אחד שיתמוך בטענתן, כי יש ביכולתן לשלם את הוצאות המבקשים, אם יזכו בדין, בתואנה כי מדובר במידע "עסקי ורגיש", שבחלקו כפוף להסכמי סודיות. המשיבות רק הציעו, כי מר גלובוס באמצעות חברת ג.ג אולפני ישראל ירושלים בע"מ וחברת גלובוס גרופ בע"מ, יתחייב לערוב לכל הוצאה שתיפסק, אם תדחה התביעה, והצעה זו אין לקבל. תשובה דומה הוגשה גם מטעם המבקשים 1-3.

הדין הנוהג

סעיף 353א לחוק החברות, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."