מועלם נ' אדמוני

לפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת תשס"ב - 2001 שהוגשה על ידי המבקש כנגד המשיב ביום 03.11.15.

בהחלטה מאותו מועד ניתן צו במעמד צד אחד, לפיו נאסר על המשיב להטריד את המבקש בכל דרך ובכל מקום ; לאיים על המבקש ; לפגוע בפרטיותו של המבקש בכל דרך שהיא וליצור עם המבקש כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר.

המבקש טוען, כי המשיב נוקט נגדו בהטרדה מאיימת שנמשכת כבר שנים. המשיב מתקשר אל המבקש ואל הוריו, מטרידם ומעליל על המבקש עלילות שווא. לטענתו, המשיב מגיע לבית הכנסת בו מתפלל המבקש השוכן בקרבת ביתו של המבקש, מסית את המתפללים בבית הכנסת כנגד המבקש ומעליל עליו עלילות שווא, שכביכול פגע המבקש ברכוש המשיב בבית הכנסת. עוד נטען בבקשה, כי המשיב הסית את אחיו של המבקש כנגדו ובכך גרם לתקיפת המבקש על ידי אחיו אשר נשפטו ונגזר עליהם לבצע עבירות שירות בגין התקיפה. לטענת המבקש, בעקבות התקיפה על ידי אחיו נגרם לו נזק גופני והוא אובחן כסובל מפוסטראומה. המבקש מוסיף וטוען, כי עובר לבקשה התקשר אליו אחיו בצלאל, סיפר לו כי המשיב טוען שהמבקש פגע ברכושו בבית הכנסת והזהירו שלא יעשה זאת בעתיד.

דיון בבקשה במעמד שני הצדדים התקיים ביום 08.11.15, במהלכו נחקרו הצדדים וסיכמו טענותיהם בע"פ.

במהלך הדיון הכחיש המשיב את כל המיוחס לו בבקשה. לטענתו, המבקש הוא זה שמטריד אותו בבית הכנסת שבו מתפלל המשיב כבר 40 שנה, עולב בו, מקלל אותו, מרעיף עליו מבטים מאיימים ומפריע לו במהלך התפילה בבית הכנסת. עוד טוען המשיב, כי המבקש העלים מבית המשפט את הקשר המשפחתי ביניהם, באשר המבקש הינו אחיינה של אשת המשיב. המשיב מדגיש, כי לא היה לו כל קשר לסכסוך שהתגלע בין המבקש לבין אחיו.

המשיב הזמין לדיון מספר עדים מטעמו שמתפללים יחד עמו באותו בית כנסת, חלקם אף משמשים כחברי וועד בית הכנסת, ואלה העידו על האווירה העכורה שמשרה המבקש בבית הכנסת והיחס המאיים והמטריד שנוקט המבקש כלפי המשיב בזמן תפילות.

לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מבעלי הדין באופן ישיר ובלתי אמצעי, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות , ולהלן טעמיי.

ראשית, יצוין כי כמו בכל הליך אזרחי, גם במסגרת בקשה למניעת הטרדה מאיימת מוטל העול על כתפי המבקש להוכיח את טענותיו בדבר הטרדה מצד המשיב. בנסיבות העניין, המבקש לא הרים נטל זה ולא הוכיח את מעשי ההטרדה הנטענים.

בהקשר זה, עדותו של המבקש הייתה עדות יחידה של בעל דין, שלא נמצא לה תימוכין בחומר הראיות. למעט עדותו, לא הניח המבקש בפני בית המשפט תשתית ראייתית לאישוש גרסתו בדבר ההטרדות הנטענות. כך למשל, לא הביא המבקש את הוריו למתן עדות בבית המשפט על מנת שיתמכו בגרסתו, כי המשיב מטריד גם אותם. המבקש נמנע מלהמציא פלט שיחות על מנת להוכיח כי המשיב מטריד אותו בטלפון, כנטען על ידו בבקשה. המבקש אף לא הזמין את אחיו לעדות בבית המשפט על מנת שיעידו, כי המשיב טען באוזניהם שהמבקש גנב את רכושו של המשיב מבית הכנסת.