ס' נ' לוי

מונחות לפניי שתי בקשות - שהדיון בהן אוחד - למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

הבקשה בהליך שמספרו 57386-12-16 הוגשה על-ידי המבקשת (להלן: "המבקשת") נגד המשיב (להלן: "המשיב"), והבקשה בהליך שמספרו 59184-12-16 הוגשה על-ידי המשיב נגד המבקשת.

כעולה מטיעוני הצדדים, לכאורה, המבקשת עובדת במרפאה שמנוהלת על-ידי אחיה שהוא רופא שיניים (להלן: "האח" או "השוכר"). המרפאה שוכנת בתוך מבנה ששייך למשיב (להלן: "המבנה") זאת לצד מרפאות נוספות. עוד עולה מטיעוני הצדדים, כי גם המשיב עצמו, הוא רופא שיניים ומנהל מרפאת שיניים במבנה.

המבקשת טוענת, בין השאר, כי נוכח בעיית התחברות למרשתת שגרמה לפגיעה בתפקוד המרפאה שבה היא עובדת, ומשלא נענו הפניות למשיב בנושא זה, ניגשה ביום 26.12.2016 לארון התקשורת במבנה (להלן: "ארון התקשורת") על מנת להסדיר את ההתחברות למרשתת. לאחר שהמשיב נקרא לשם על-ידי אחד העובדים במקום, התפתח דין ודברים ביניהם, במהלכו היא נדחפה על-ידו. עקב זאת, החלה לצלם אותו ואז לפתע, הוא תקף אותה בידו ופגע בה בידה הימנית.

המשיב דוחה את טענות המבקשת וטוען מנגד, בין השאר, כי המבקשת שברה את ארון התקשורת שבו הוצב כלי ההתחברות למרשתת ("המודם"), זאת ללא רשותו, ופגעה ברכוש שלו. המשיב טוען גם כי המבקשת מעכבת אותו, בצורה פיזית, בעבודתו ונוהגת באופן פרובוקטיבי. לעניין האירוע הנטען, טוען המשיב כי המבקשת שברה כאמור את ארון החשמל, "זרקה" את המודם על הרצפה, חסמה את דרכו וגם החלה לצלם אותו ללא רשות. המשיב טוען כי הוא שומר נגיעה והוא לא תקף את המבקשת.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את דברי הצדדים בדיונים לפניי (בעיקר, מיום 29.12.2016 ומיום 5.1.2017), לאחר שצפיתי בסרטון שהוצג בדיונים ועותק ממנו הוגש ביום 8.1.2017, וכן לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקשת למתן צו - להתקבל (כפי שיפורט בהמשך), וכי דין בקשת המשיב למתן צו - להידחות.