ה"ט 51793-09-16 בטיטו נ' לוי

עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכמצוות בית המשפט המחוזי - אני שב ודן בבקשה לצו במעמד צד אחד.

גם לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית המשפט המחוזי, ובכל הכבוד הראוי, אינני סבור כי יש מקום ליתן צו במעמד צד אחד.

על פי הבקשה, האירועים המצדיקים, לשיטת המבקש, צו למניעת הטרדה מאיימת אירעו במקום עבודתו של המבקש, שאליו מגיע המשיב מתוקף תפקידו כעו"ד. מכאן שהמבקש עותר, הלכה למעשה, למנוע מהמשיב להגיע למקום שבו מייצג המשיב את שולחיו ובכך - עותר לפגוע ביכולתו של המשיב, שהוא עו"ד, למלא את תפקידו, ואף עלול לפגוע במרשיו של המשיב. פגיעה כזו מצדיקה דחיפות מיוחדת, אשר אינני סבור שמתקיימת כאן.

אני סבור, שהמבקש עצמו לא סבר כי שני האירועים המתוארים בבקשה הם חמורים עד כדי שיצדיקו פגיעה ביכולתו של המשיב למלא תפקידו (ועל דרך זאת - גם לפגוע במרשיו של המשיב), שכן המבקש השתהה שיהוי של ממש. אעיר, כי הייתי ער, כמובן, למועד האירוע האחרון – 15.9.2016 – לפני שבוע ימים. אלא שהדעת נותנת כי אילו חש המבקש איום אקוטי, המצדיק סעד קיצוני במעמד צד אחד, הייתה הבקשה מוגשת באותו יום עצמו, ולמצער – ביום העבודה הראשון שלאחר מכן. המבקש המתין שבעה ימים תמימים – ואני סבור שבהצטברות נסיבות זו, של החומרה של הצו המבוקש ופגיעתו לא רק במשיב אלא גם בשולחיו, ושל השיהוי האובייקטיבי המלמד על העדר תחושת דחיפות – אין כל הצדקה לסעד במעמד צד אחד.

ודוק: המבקש עובד ברשות האוכלוסין וההגירה, ומן הבקשה עולה כי הוא עובד במתקן אכיפה של הרשות. חזקה על מתקני הרשות כי הם מאובטחים כדבעי, וככל שהמבקש חש איום אקוטי – רשאי הוא, כמובן, לפנות למאבטחי המתקן.

עוד יוער, כי עיינתי במכתב שצורף להודעת הערעור – מכתב שלא צורף לבקשה שהוגשה. אף שהוא מפרט את אירועי ה-15.9.2016 יותר מן הבקשה עצמה – הוא אינו מעורר חשש לסיכון ממשי ודחוף לשלומו של המבקש המצדיק סעד במעמד צד אחד, ומעורר יותר מכל את השאלה – מדוע המתין המבקש שבוע ימים בטרם הפנייה לבית המשפט.

כאמור, לאחר ששבתי ובחנתי את הבקשה, ועיינתי גם במסמכים שלא צורפו לבקשה המקורית (המכתב שצורף להודעת הערעור), אני סבור כי אין מקום לשנות מהחלטתי, ואין מקום ליתן סעד במעמד צד אחד.

המועד שנקבע לדיון יעמוד על כנו, 28.9.2016 בשעה 11:00.

המזכירות תזמן את הצדדים באמצעות פקיד מסירה.