אלבק ואח' נ' אברהימיאן ואח'

1.לפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

בדיון שהתקיים במעמד צד אחד ביום 22.3.17 הוצאתי צו כנגד המשיבים האוסר עליהם כדלקמן –

א.להתקרב למבקשים וכן לגדר שהקימו על מנת לממש זכותם החוקית, וזאת למרחק של 30 מטרים;

ב.ליצור קשר ישיר או עקיף עם המבקשים, בין באמצעותם ובין באמצעות אחרים, לרבות קשר טלפוני או הפניית אלימות מילולית כלפיהם;

ג.להפריע למבקשים לפעול בשטח שעניינו הוכרע על ידי הערכאות השיפוטיות ולממש זכותם לפנות את השטח מכל מבנה בלתי חוקי וחפץ.

2.דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 29.3.17.

מדובר בסכסוך שכנים כאשר המבקשים והמשיבים מתגוררים בחלקות סמוכות זו לזו ברח' מיכה 11 בכפר-סבא, והתנהלו ביניהם, במרוצת השנים, הליכים משפטיים רבים בקשר להריסה ופינוי מבנים שברשות המשיבים והוקמו לאורך גבול שתי החלקות ובשטח שהוכרע כשייך למבקשים. תמצית ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים מפורטת בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 13.3.17 בת"א 56237-02-17 דניאל אברהמיאן נ' ששון אלבק ואח' (13.3.17) ואלה עיקריהם – שני פסקי בוררות (מיום 17.10.10 ומשלים מיום 6.2.13) שאושרו בפסקי דין של בית משפט השלום בכפר-סבא, בפסקי דין של בית המשפט המחוזי ולאחר מכן גם בבית המשפט העליון; הליך לפני רשמת ההוצאה לפועל בכפר-סבא ואישורו ביום 2.3.17 על ידי בית משפט השלום בכפר-סבא; ודחיית בקשת משיבים 1 לקבלת צו מניעה של הליך ההריסה והפינוי – כאשר תוצאת כלל ההליכים היתה כי המבקשים רשאים לפעול לפינוי שטח מקרקעין אליו פלשו המשיבים.

3.מהבקשה וצרופותיה, כמו גם מעדות המבקש לפניי, עולה כי ביום 15.3.17 גידרו המבקשים את השטח על מנת לפעול לפינוי השטח שלגביו ניתנו ההחלטות השיפוטיות לטובת המבקשים. נטען כי המשיבים אינם משלימים עם החלטות בתי המשפט ומבקשים בכל מחיר למנוע מהמבקשים מלממש את זכותם החוקית. ביום הפינוי, הופנתה כלפי המבקשים אלימות מילולית ופיזית. באותו יום נעצרו משיבים 1 ו-2 ושוחררו. הפינוי לא הושלם. ביום 21.3.17 הגיעו משיבים 1, 3 ו-4, כשהם מלווים בטרקטור, על מנת להרוס את הגדר שהקימו המבקשים מסביב לשטח המריבה. המבקש רץ לעברם ובעוד משיב 1 מנסה להרוס את הגדר, הוא דחף את המבקש והיכה אותו. המבקש נפל על הריצפה, נפצע באצבעו ובכתפו ופנה לקבל טיפול רפואי בבית החולים. המבקש חושב שהמשיב 1 השתמש בחפץ חד. הוגשה תלונה למשטרה.

מטעם המבקשים הוגשו הראיות הבאות – סיכום שחרור רפואי מיום 22.3.17; דו"ח על ביצוע פעולה מבצעית מיום 15.3.17 מאת רשות האכיפה והגבייה; דיסק סרטון ותמונות מארוע הפינוי.

4.משיב 1 העיד לפניי וקשה היה למקד אותו להעיד על הארועים מושא הבקשה, שכן הוא שב ותקף את החלטות הבורר והחלטות בתי משפט האזרחיים שבאו בעקבותיו, וניכר היה כי הוא מסרב להשלים עם החלטות בתי המשפט – כך טען לטעות בזיהוי של המבנים בשטח; לטעות במפת המדידה; לטעות בהחלטות השיפוטיות בכך שקבעו שמדובר בתכנית חלוקה בעוד שמדובר בתוכנית מדידה, וכהנה וכהנה טענות מטענות שונות, אשר ככל שמשיב 1 העיד לפניי ובעודי מעיין במסמכים שהגיש לעיוני, נוכחתי לגלות שמדובר בטענות ממוחזרות שהוכרעו זה מכבר על ידי הערכאות השיפוטיות. משיב 1 הגדיל לטעון כי "מדובר בזיוף ובקנוניה של המבקשים עם הבורר" (עמ' 6, ש' 4).

לגופו של ענין – טען משיב 1 שבנם של המבקשים איים עליו ברצח והוגשה כנגדו תלונה במשטרה. לדבריו, ביקש מקבלן ביצוע ההריסה והפינוי להציג לו מפת חלוקה (ולא תוכנית מדידה), אך לא הוצגה לו כזו והקבלן איים בהזמנת משטרה. משיב 1 טען כי המבקשים הקימו גדר מסביב לשטח, בגובה של מעל 2 מטרים, המגבילה את השימוש בביתו. עוד טען משיב 1 שפנה לעירייה בנוגע לגדר שהקימו המבקשים, אך היות וששון וילדיו עובדים בעיריה, יש להם הרבה כוח שם והם מקורבים לצמרת ועושים ככל העולה על רוחם" (עמ' 7, ש' 7). לגבי הארוע מיום 20.3.17 – הודה משיב 1 שלקח פטיש והחל לדפוק על הגדר על מנת לפרקה. עוד אישר משיב 1 כי הביא למקום "בובקט קטן עם בעל מקצוע על מנת לפרק את הגדר ולשים אותו בצד" (עמ' 7, ש' 18). לטענתו, המבקש רץ לעברו, נתן לו אגרוף, הוא נפל אחורנית ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים.

משיב 1 הגיש ראיות מטעמו – מכתב סיכום רפואי-שחרור ממלרד מיום 21.3.17; 3 דיסקים המכילים תמונות של השטח והקלטה של בנם של המבקשים מאיים, לכאורה, על משיב 1.

משיב 2 טען שכלל לא נכח בארוע.

משיב 3 אישר ששהה במקום, אך הכחיש כי היה מעורב בארוע האלימות. הוא טען שצילם את "הבריונים" שהגיעו לפנות את השטח מטעם המבקשים והכחיש שנגד בגדר.