ה"ט 43407-02-16 ביאן נ' אלמליח

מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

המבקש טוען כי המשיב, שהוא שכנו, מטריד, מאיים וכן פוגע בשלוות החיים שלו ושל בני משפחתו. לטענתו, בין השאר, המשיב מרבה לשהות יחד עם חבריו בגינה שליד דירת המבקש, ולצד הלכלוך שהם מותירים בגינה, הם גורמים רעש למבקש ולשכניו. המבקש טוען כי הוא מטפח את הגינה וכי המשיב פוגע בסביבה. מנגד, מכחיש המשיב את טענות המבקש וטוען כי המבקש "מעליל" עליו.

מהחומר הקיים בתיק עולה כי שני הצדדים גרים באותו בניין, אולם בניין זה מחולק לשני חלקים, כאשר בכל חלק מספר דירות ולכל חלק כניסה נפרדת. לדירות המבקש והמשיב, ישנן כניסות נפרדות.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בכתובים ובעל-פה, לאחר ששמעתי את דבריהם בדיון לפניי וכן התרשמתי מדבריהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתו צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, להתקבל באופן חלקי.

אשר לבקשת המבקש למתן צו המורה על הרחקת המשיב מהגינה שליד דירתו, בהינתן העובדה כי מדובר ברכוש משותף של כלל דיירי הבניין, כפי שעלה בדיון במעמד שני הצדדים, ולא ברכוש פרטי של המבקש, סבורני כי הבקשה מעוררת קשיים, לא כל שכן בהעדר תשתית ראייתית ברורה וסדורה שמצדיקה הרחקה פיזית של המשיב מהמקום מושא המחלוקת. לא זו בלבד, ככל שטענות המבקש מכוונות לעניין קיומו של מטרד ליחיד או לציבור ונזק שנגרם עקב כך, דומה כי הדרך הנכונה לבירור טענות אלו אינו במסגרת ההליך דנן, אלא על הטוען זאת לנקוט בהליך המשפטי המתאים ואין בהוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת כדי להוות תחליף לדינים הספציפיים הרלבנטיים שנועדו לקבוע איסורים ולהעניק הגנות לאדם.

במובחן מן האמור, מעדות המבקש בדיון במעמד שני הצדדים, שהותירה רושם חיובי, לאור התמונות שהציג המבקש ולאחר ששוכנעתי כי יש בהתנהגות המשיב כלפי המבקש משום הטרדה ופגיעה בשלוות החיים שלו ושל בני משפחתו, נראה כי כדי למנוע חיכוך עתידי בין הצדדים, מן הדין להיעתר לבקשה למתן צו שאוסר יצירת קשר, הטרדה, איום או פגיעה בשלוות החיים.