ה"ט 42750-06-16 ה' נ' פז ואח'

המבקש שב ועותר, בהמשך לבקשתו הקודמת מהיום, למנוע מן המשיבות לקיים "מחאה פרובוקטיבית" אשר להערכתו צפויה להיות מלווה בין היתר באיומים, הסתה ואלימות כלפי בני נוער האמורים מתנועת הצופים. את בקשתו ניסח כעתירה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. מן הבקשה עולה שקדמה לה תלונה למשטרת ישראל, ואפשר שסמיכות הזמנים בין התלונה לפניה לבית משפט זה היא בהפניית המשטרה את המבקש להוצאת צו כאמור, כפי שקורה תדיר.

כאן אפוא יש להפריד היטב בין שאלות של מותר ואסור, לבין הכלים החוקיים שהעניק המחוקק לאזרחים ולמשטרת ישראל על מנת להגן על שלום הציבור. חוק מניעת הטרדה מאיימת הוא חוק בעל כוח מוגבל במיוחד, כזה שהמחוקק התקין בשעתו בראש ובראשונה כדי להתמודד עם בני זוג המסרבים להניח לבני זוגם לשעבר. המעבר של השימוש בכלי זה כדי לנסות ולהתמודד עם כמעט כל עוולה או עוולה נחזית בחברה, אינו פשוט כלל ועיקר, ולא לכך נועד החוק. בפרט, החוק, שכל שניתן להוציא מכוחו הוא צו האוסר על יצירת קשר, הטרדה וגו', שממילא המשטרה אמורה לאוכפו, אינו מקנה הגנה מוחשית למבקשי הצו, ודאי לא מפני חשש לפלילים.

במקרה דנן: המבקש חושש כאמור מפני פעולות מחאה העולות כדי "איומים, הסתה ואלימות". למותר לציין, כי בלוח הזמנים המצומצם במיוחד (הבקשה הוגשה רק היום, בקשר עם אירוע היום), איני מחווה כל דעה בשאלה אם נכונים הדברים. אולם אם הם נכונים, אזי המבקש למעשה עותר לצו בית משפט אשר יורה למשיבות להמנע מפעולות פליליות. בכך אין כל צורך: חוק העונשין ממילא אוסר עליהן, ועל כל אדם אחר, לבצע פעולות פליליות, של "איומים, הסתה ואלימות". אם בוצעו פעולות כאלה, או שיש חשש לפעולות כאמור, הרי שבידי משטרת ישראל הסמכות החוקית והחובה המקצועית לפעול, הכל בהתאם לשיקול דעתה המקצועי וכל הוראות הדין, על מנת לחקור בנושא, ולמנוע התנגשויות בין צדדים ופגיעה של אדם ברעהו. אין כל צורך שהוא להפנות את החושש מפני הצו לבית המשפט, לבקש צו מניעת הטרדה מאיימת, דל עוצמה ונעדר תכלית, במקום לחקור בדבר ולנקוט את הפעולות הדרושות לשם הגנה על שלומו ובטחונו של הציבור. קל וחומר כך כאשר החשש המובע הוא לפגיעה בקטינים, שהצורך בהגנה עליהם, כאשר קיים צורך, גדול שבעתיים. חזקה על משטרת ישראל שתפעל כאמור בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ותקנה לאלו שהמבקש מבקש להגן עליהם את ההגנה שהם ראויים לה.

בשולי הדברים: פרט לכך שמדובר בהליך שמלכתחילה הוא בלתי מתאים ובלתי מועיל להבטחת שלומם של אלו שהמבקש חפץ להגן עליהם, ממילא המדובר בבקשה שאין כל אפשרות להידרש לה.

ראשית, מי שרשאי להגיש בקשה הוא המוטרד, ועוד אחדים המנויים בחוק. המבקש מודיע עתה כי הוא "מייצג את תנועת הצופים". אדם אינו יכול לשים עצמו מגן על תנועת הצופים. ודאי שאין בידו לעתור לצווים מכוח מניעת הטרדה מאיימת, לטובת "תנועת הצופים".

שנית, הסעד המבוקש אינו כזה שהמחוקק הסמיך את בית המשפט לתיתו. הצווים שבחוק מוגבלים ומוגדרים (איסור יצירת קשר, הטרדה וגו'). צו מניעת הטרדה מאיימת אינו אמור לאסור על קיום "מחאה פרובוקטיבית". השאלות של הפגנות או הפגנות נגד מוסדרות במישורים אחרים, בין אלו שהמשטרה עוסקת בהם, ובין אם המשפט המנהלי ככלל; לא בחוק מניעת הטרדה מאיימת. חוסר התועלת מודגמת כבר ברשימת המשיבים לבקשה: צוינו שתיים. ואם הן לא יגיעו לאותה "מחאה פרובוקטיבית", אך עשרות אחרות יגיעו, האם הועלנו למבקש במשהו?

שלישית, אפילו הייתי גורס כי יש רלבנטיות כלשהי לחוק מניעת הטרדה מאיימת במקרה דנן, ממילא לא ניתן לעתור לצו שכזה כדי למנוע פעילות האמורה להתקיים באותו יום שבו הוגשה הבקשה. חוק מניעת הטרדה מאיימת הוא הליך אזרחי, לא פלילי. כאשר מוגשת בקשה, אפילו ניתן צו במעמד צד אחד, הרי שפקידי מסירה מעבירים את הבקשה לצד שכנגד, דיון מתקיים במעמד הצדדים, ולמשיב עומדת הזכות לסקור את הטענות שהועלו נגדו, להשמיע טענותיו, ולעמוד על קיום חקירות נגדיות (עיינו: רע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני). כאשר מוגשת בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת בבוקרו של יום אירוע מסוים, ברור שאין כל אפשרות מעשית להעביר את הבקשה לצד השני, ליתן לו את השהות המינימלית לבחון את עמדתו, ואז לנהל דיון במעמד הצדדים שסופו במתן צו, או באי-נתינתו. ושוב, העובדה שמדובר בהליך אזרחי, על כל מגבלותיו הפורמליות הנועדות להגן על זכויות הצדדים כולם, רק שבה ומדגימה עד כמה חוק מניעת הטרדה מאיימת אינו כזה היכול להתאים לניסיונו של אדם למנוע הפגנה, או למנוע חיכוכים העלולים לעלות כדי מעשים פליליים של הצד שכנגד.

סוף דבר: אלו שהמבקש חפץ לייצגם ודאי ראויים לכל הגנה. בפרט כך קטינים, שיש להגן עליהם מכל משמר. כאשר בית המשפט יכול ומוסמך לעשות כן, הוא מסייע ברצון. ברם כאשר המבקש פועל בנתיב של הגשת תביעות משפטיות, בעוד שהשגת יעדיו טמונה בפנייה דחופה למשטרת ישראל, אזי הגשת בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת לא יסייע ולא יכול לסייע לו.

הבקשה נדחית אפוא, בלא דיון, בכלל הנסיבות החריגות שתוארו בהחלטתי. מובן שבידי המבקש למהר ולפנות למשטרת ישראל, ככל שהוא חושש ממעשים פליליים של המשיבות או כל אדם אחר, או ככל שהוא רוצה לנסות ולהגביל הפגנות כלשהן, ומשטרת ישראל תחקור ותפעל כחוכמתה ובהתאם לאמות המידה הקבועות בדין.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ו, 21 יוני 2016, בהעדר הצדדים.