מלכובסקי ואח' נ' זילבר

בפניי בקשה ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב.

לאחר שקראתי את הבקשה וצרופותיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי שאין במעשים הנטענים משום הטרדה מאיימת.

המבקשת-2 היא עמותה המפעילה רשת של גני ילדים בעיר מודיעין עילית. העמותה נוסדה על ידי בעלה המנוח של המבקשת-1 והיא זו אשר מפעילה את העמותה כיום. המבקש- 3 הוא אחיה של המבקשת-1 ואף הוא קשור בעמותה.

המשיב אף הוא מפעיל רשת של גני ילדים באמצעות עמותה. בין המבקשים למשיב קיימת תחרות שעניינה רישום ילדים לגנים, כאשר כל צד מנסה להוביל את הורי הילדים לרשום אותם לגן שבבעלותו.

סלע המחלוקת הוא גנים שפתחו המבקשים ברחוב חזון דוד וברחוב שערי תשובה בעיר מודיעין עילית למרות שכבר קיימים במקומות אלה גנים של המשיב.

המחלוקת בין הצדדים התבררה במסגרת בוררות תורנית שבה נפסק לטובת המשיב וכן הוצא מטעמו צו מניעה למבקשים בבית דין צדק לדיני ממונות בירושלים. פסקי הבוררות וכן צו המניעה, צורפו כנספחים לבקשה.

לא ארחיב בעניין הליכים אלה אף על פי שיש לצדדים טענות שונות בנוגע להם, שכן הם אינם נוגעים למסגרת הבירור הרלוונטית לבקשה.

עניינה של הבקשה הוא במכתב שהפיץ המשיב בתיבות הדואר של תושבי השכונה ואותו אף תלה בלוחות המודעות. מכתב זה כונה בפי המבקשים "פשקוויל" ועותק ממנו צורף לבקשה.

על פי הפשקוויל קיים פסק הלכה של כב' הרב שלמה זלמן אולמן - ראב"ד מודיעין עילית, הקובע איסור הלכתי על הורי הילדים לרשום אותם לגן החדש לבנות שנפתח ברחוב שערי תשובה 10 (הגן של המבקשים) מאחר שכבר קיים גן באותו רחוב. הנימוק המופיע בפשקוויל הוא שידוע שאין מספיק ילדות ברחוב עבור שני הגנים, ועל כן פתיחת הגן הנוסף תוביל לסגירתו של הגן הקיים. ומשכך הרי שעל פי ההלכה יש איסור לפתוח את הגן החדש ולהירשם אליו.

לטענת המבקשים פשקווילים אלה מופצים באופן חוזר ונשנה והדבר גורם למבקשים להיראות כמי שאינם מצייתים לפסק הלכה. לשיטתם, בהיותם חלק מהחברה החרדית, עלול מצג מסוג זה להוביל לפגיעה קשה בם ובבני משפחתם עד כדי נידוי חברתי של ממש וגרימת נזק כלכלי ניכר. על כן נפגעת שלוות נפשם, נפגעת שגרת חייהם והם חשים מוטרדים.