סמאנה נ' פפיאשוילי ואח'

המבקש נוהג להתייצב בבית-המשפט באופן תדיר ולהגיש בקשות שונות, בין השאר, בקשות לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב – 2002, וזאת נגד שופטים ועובדי ציבור בבית-המשפט בשל פעולותיהם במסגרת תפקידם, עתים תוך שימוש בלשון בלתי מכובדת, וזאת בהעדר כל עילה לפי חוק זה ובאופן הגורם טרדה וטרחה רבים, בזבוז זמן שיפוטי, זמן מנהלי ומזכירותי, וזאת על חשבון המשאב הציבורי היקר המוקצה לטובת כלל הציבור.

כך, למשל:

בתאריך 9.5.18 הגיש בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת נגד נושאת משרה שיפוטית במסגרת תפקידה (ה"ט 19844-05-18).

בו ביום נמסרה החלטה כי לא יתקיים דיון בבקשה בהעדר עילה, ולאחר מכן נמסרה החלטה שיפוטית נוספת, שלפיה התיק ייסגר וכי "המשך בקשות מסוג זה יביא בעתיד למתן הוראה כי לא תתקבלנה בקשות כלשהן מאת המבקש במזכירות בתי המשפט".

המבקש ערר על החלטה זו, ובתאריך 17.5.18 החליט בית-המשפט המחוזי הנכבד לדחות את הערר בקובעו, כי "לסיכום, אין כל ספק כי בעניין הנדון לא מתקיימות העילות המפורטות בחוק...לפיכך לא היה מקום להגשת הבקשה וצדק בית משפט קמא כאשר דחה את הבקשה" (ע"א 36889-05-18).

נוכח פניות נוספות של המבקש, החליט בית-המשפט המחוזי הנכבד למחוק את בקשתו במסגרת הערעור, לאחר שקבע, כי "חוזר המבקש ומגיש לא פחות מחמש בקשות, כולן בלשון משתלחת, מבישה, פוגענית, בוטה ומאיימת כלפי גורמים שונים..." (החלטת יום 24.6.18).

בתאריך 13.6.18 הגיש המבקש בקשה נוספת נגד נושא משרה שיפוטי ביחס להחלטותיו במסגרת עבודתו (ה"ט 31725-06-18).

בו ביום נמסרה החלטה, שלפיה "מדובר במי שפונה שוב ושוב בתיקים סגורים ומטריד את מערכת בתי המשפט בבקשות בלתי רלבנטיות ומנוסחות בלשון בלתי ראויה, על כן ניתנות בעניינו החלטות רבות על ידי גורמים שיפוטיים. הפונה אינו יכול להגיש בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בשל החלטות שיפוטיות שניתנות בעניינו...".

בתאריך 2.7.18 הגיש בקשה נוספת - שוב תוך שימוש בלשון בוטה ובלתי מכובדת. וכן הגיש בקשה לצו הגנה (5241-07-18).