ה"ט 17612-10-16 ב.ז נ' הפנר

לפניי בקשה למתן צו הטרדה מאיימת כנגד המשיב.

המבקשת טענה בבקשתה כי המשיב נוהג להטרידה, לבלוש אחריה, לעקוב אחריה ואחרי בני משפחתה – באובססיביות, מרבה לשבת בחדר המדרגות ומקשיב לשיחות המתנהלות ביניהם. המבקשת טענה כי נגד המשיבה ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת על ידי כב' השופטת עידית ויינברגר לפני כשנה ועתה משפקע הצו, החל המשיב שוב להטרידה ולכן הגישה הבקשה דנא.

בתאריך 06.11.16 התקיים בפניי דיון במהלכו שמעתי את טענות הצדדים.

המבקשת חזרה על הטיעונים שבבקשת, והציגה בפניי תמונות המעידות לגרסתה כי המשיב התיר לאנשים זרים לעלות אל מרפסת ביתה ואל תוך ביתה, ללא רשותה. המבקשת צירפה פסק דין שניתן על ידי כב' השופט ויינברגר מיום 24.2.16 אשר במסגרתו הורה בית המשפט על חיוב המשיב בתשלום על סך 750 ₪ לטובת התובעת בעקבות צו ההטרדה המאיימת שניתן נגדו.

המשיב טען בפניי כי המבקשת נהגה להטרידו במסגרת פעילותה כוועד בית וצירף מכתבים של שכנים הכוללים תלונות נגדה. המשיב צירך מכתבים של שכנים המצהירים כי הוא שכן טוב ואדם נעים הליכות. המשיב ציין בפניי כי אכן התיר לעובדים לעלות למרפסת של המבקשת במטרה לבצע עבודות בבניין. המשיב שכר שירותיהם של אותם עובדים כחלק מעבדותו בוועד, ולאור סירובה של המבקשת לדבר עמו בשל צווים תלויים ועומדים, הוא לא ביקש את רשותה של המבקשת לביצוע העבודות ואותם עובדים נכנסו לבצע את העבודות דרך מרפסת ביתה של המבקשת.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי המדובר בסכסוך שכנים אשר נמשך תקופה ארוכה וחרג מיחסי שכנות טובה מסיבות ששמורות עם הצדדים.

אני סבורה כי לאור התנהלות הצדדים כפי שתוארה בפניי, יש מקום למתן צו הדדי האוסר על שני הצדדים לבקשה ליצור כל קשר אחד עם משנהו ועל כן אני קובעת כדלקמן (הצו בלשון זכר אך מתייחס לשני הצדדים):

א.         להטריד זה את זה בכל דרך ובכל מקום, לרבות בביתם ובמקום עבודתם.