ד׳ נגד מ׳

עניינה של תובענה זו בשאלה האם זכאית התובעת לסכום הקבוע בהסכם הממון שבין בני הזוג כפיצוי מוסכם בשל הודעת הפירוד שנתקבלה מאת הנתבע.

רקע:

1. התובעת (להלן: "התובעת") נישאה לנתבע (להלן: "הנתבע") ביום 7.6.2016.

    

2. בין הצדדים נערך הסכם ממון מיום 30.5.2016 (להלן: "ההסכם") שאומת בידי נוטריון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), עת זה נערך לפני הנישואין.

    

3. במסגרת ההסכם, שקבע הפרדה רכושית בין בני הזוג, גם בהתייחס לדירת המגורים שהייתה בבעלותו של הנתבע בעת הנישואין, נקבע בין היתר כך:

    

   "4. דירת המגורים

   4.1. מוסכם כי ככל והצדדים יתגוררו בדירה/בבית מגורים של צד אחד הרי מגוריו של הצד השני, הנם מגורים כ- "בר רשות ללא תמורה", אשר נתאפשרו כתוצאה מן הרשות שניתנה לו ע"י הצד האחד במסגרת חייהם המשותפים. רשות זו תסתיים תוך 100 יום ממשלוח הודעת פירוד ע"י מי מהצדדים למשנהו ו/או ע"פ דרישה בכתב של צד לצד האחר במהלך חייהם המשותפים, והדירה ו/או בית המגורים יפונה על ידי הצד האחר ללא תנאי תוך 100 יום ממסירת הדרישה לידיו/ה.

    

   מוסכם כי ככל ויהא על האשה לפנות את דירת/בית המגורים של האיש, עקב הודעת פרוד שנשלחה על ידי האיש, תהא זכאית האשה לקבל מהאיש סך של 100,00 ₪ (צ"ל 100,000 ₪ ) במעמד וכנגד הפינוי.