דרי וגבולות חובת הבעל ברפואת אשתו, פדיונה ופירעון התחייבויותיה; חלקו ואחריותו של שותף לפירות מעשי עבירה של שותפו – העולה מכך לעניין פטור האישה ממימון הגנתו המשפטית של בעלה המואשם בפלילים

א.   רקע עובדתי וסקירת ההליכים בבית דין קמא

לפני בית הדין מונח ערעורו של האיש על החלטת בית הדין האזורי שלא לדון בתביעתו להשבת חובות בשל סירובו – ולטענתו: חוסר יכולתו – להביא עדים שיוכיחו את טענתו על חובות לגורמים שונים, חובות שלדבריו האישה חייבת לשאת במחציתם. לטענת המערער על בית הדין לתת את פסיקתו בהתאם למסמכים שאותם רצה להגיש. לטענת המשיבה טענות המערער שקריות – החובות הנטענים אינם חובות, לדבריה המערער רוצה להוציא ממנה במרמה סכומי כסף שאינם מגיעים לו.

המערער, בא כוחו ובאת כוח המשיבה הופיעו לפנינו ושטחו את טענותיהם באריכות. הצדדים צירפו חומר רב לתיק בית הדין. ובית הדין עיין היטב בכל החומר שבתיקי הצדדים ובפרוטוקולי דיונים הנערכים שנים רבות.

נקדים תחילה את העובדות:

הצדדים נישאו בשנת התשל"ד (1974). לצדדים שבעה ילדים משותפים בגירים ונשואים. הצדדים נישאו בארצות הברית, בשלב מסוים עברו להתגורר בארץ, גרו בארץ כעשרים שנה, אך לא ויתרו על אזרחותם האמריקאית ולא קיבלו אזרחות ישראלית. לצדדים שלושה נכסי נדל"ן הרשומים על שמם. כיום האישה וכל הילדים מתגוררים בארצות הברית.

הבעל ניהל עמותה בשם [ח']. בשנת 2012 נפתחה חקירה כנגד הבעל בגין חשש לקבלת דבר במרמה, הבעל הושם במעצר בית והצדדים עברו להתגורר בביתם ב[ק']. לאחר זמן ביום ז' בטבת התשע"ה (29.12.14) הוגש בבית המשפט כנגד הבעל כתב אישום המאשימו בקבלת דבר במרמה ובאישומים נוספים בגין התנהלותו בעמותה. כתב האישום דרש את חילוט חלקו של הבעל בנכסים המשותפים, ולעת עתה הוטל עיקול על חלקו. ההליכים המשפטיים בתביעה זו טרם נגמרו.

בספטמבר 2013 נסעה האישה לארצות הברית, על נסיבות הנסיעה נחלקו הצדדים. האישה לא חזרה לארץ וגם על נסיבות אי־חזרתה נחלקו הצדדים, ואין כאן מקומן.

בח' בשבט התשע"ד (9.1.14) הגיש הבעל תביעת גירושין כנגד האישה, אליה כרך ענייני הרכוש, בכתב התביעה כתב הבעל שלצדדים שלוש דירות הרשומות על שמם. עוד כתב שלצדדים חובות בסך מאתיים אלף דולר שנלקחו לצורך כלכלת הבית.

הבעל ובא כוחו (אז) עו"ד שלמה אביטן ובאת כוח האישה הופיעו בבית הדין בכמה דיונים בשנת התשע"ד–התשע"ה (2014). הבעל עמד על תביעתו, האישה הסכימה לגירושין אך דרשה את קבלת חלקה ברכוש המשותף (שלוש הדירות) עם הגירושין, הבעל רצה לדחות את חלוקת הרכוש עד לאחר שיסתיים משפטו, לטענתו אי אפשר היה לפרק השיתוף בגין העיקולים. בדיונים שנערכו בשנה זו לא הועלתה טענה לגבי בעלות האישה בדירה ב[ק'] ולא טענה על חובות.

ביום ט' במרחשוון התשע"ה (2.11.14) מינה הבעל את עו"ד דוד גולדברג להיות בא כוחו. בית הדין קבע מועדים לשלושה דיונים בטבת–שבט התשע"ה (ינואר 2015), ואליהם הופיעה האישה.

בדיון ביום א' בשבט התשע"ה (21.1.15) העלה הבעל טענה על חוב לבן בסך מיליון וארבע מאות אלף ש"ח, בדיון ביום ה' בשבט התשע"ה (25.1.15) העלה הבעל טענות בדבר חובות לאחיו ולאחותו, הגיש מכתב בכתב ידו של אחיו התובע חוב וטען על דירה ברחוב [ב'] שהייתה שייכת לאימו וקיבל אותה על פי צוואה ולפיכך אין לאישה זכויות בדמי מכירתה. האישה אמרה שאין היא יודעת איך התנהל הבעל, אך אין היא מאמינה לטענותיו על החובות. לדבריה הבן לא ידע על ההלוואה שהאב טען שהבן נתן לו. האישה דרשה שהבעל יביא עדים כדי להוכיח את טענותיו. אחות הבעל הופיעה בבית הדין ונחקרה, בנם של הצדדים שהיה בארץ והוזמן לעדות – התחמק, עזב את הארץ ושוהה עד היום בארצות הברית.

בדיון נוסף שנערך לאחר למעלה משנה העלה הבעל טענות שיש חובות בסך כשישה מיליון ש"ח שעל האישה להשתתף בפירעונם, עוד טען שכל הדירה ב[ק'] שייכת לו. הבעל דרש להתגרש ולדחות את חלוקת הרכוש לאחר זמן, באת כוח האישה טענה שאין מקום לגירושין לפני שהאישה תקבל זכויותיה ברכוש.

בסופו של דיון זה ביום ל' באדר א' התשע"ו (2.3.16) הוציא בית הדין את ההחלטה דלהלן:

[...] והואיל ולמעשה יש הסכמה לגירושין ועילת העיכוב היא הרכוש המשותף שיש לצדדים והואיל והדירות ברחוב [א'] [1] ו[2] בירושלים, רשומות על שם שני הצדדים, אשר על כן, מחליט בית הדין כדלקמן:

א. דירות אלו יימכרו ושווים יחולק שווה בשווה בין הצדדים. אנו ממנים את באי כוח הצדדים להיות כונסי נכסים.

ב. באשר לבית ב[ק'] שיש עליו מחלוקת ידון בית הדין לאחר מתן הגט, הדיון יכלול את עניין החובות.

ג.  אנו קובעים תאריך לסידור גט לתאריך ב' בניסן התשע"ו (10.4.16).

ביום כ"א באדר ב' התשע"ו (31.3.16) הגיש הבעל ערעור על סעיף א' להחלטה המורה למכור את שתי הדירות. לדבריו יש לעכב את מכירת שתי הדירות עד שיתברר היקף החובות שלטענתו על האישה לשאת בהם.