דרורי ואח' נ' הפועל ראשון לציון כדוריד בוגרים ואח'

פסק דין

כללי

התובע שימש כשחקן, מאמן ומנהל ביה"ס לכדור יד ולטענתו, התקיימו יחסי עבודה ברציפות בינו ובין הנתבעות. לאחר שהפרה הנתבעת 3 את הבטחתה להעסיקו במשך 5 שנים ולאחר שהפסיקה את פעילותו, הגיש התובע התביעה דנן (1/9/2010) ובה הוא עותר לפיצויי פיטורין והלנת פיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, שכר וסה"כ 424,027 ₪ ובצרוף עבודה ופיצויי הלנה.

ביום 28/2/2011 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 3 (הנתבעת) וביום 1/3/2011, הוגש מטעמה כתב תביעה שכנגד.

ביום 22/3/2011 הגיש התובע כתב תשובה.

ביום 16/8/2011 התקיים קד"מ ולאחריו נערך הליך גילוי מסמכים בין הצדדים (ביום 4/12/2011 הוגש תצהיר גילוי מסמכים של התובע לתיק ביה"ד).

ביום 31/1/2012 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע (תצהירו ותצהיר הגב' דרורי מירה רעייתו; "מירה").

כן הוגש תיק מוצגים מטעמו.

ביום 15/5/2012 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת 3 [תצהירו של יצחק תאומים פרנקל כאחד מנשיאי הנתבעת, "פרנקל"), תצהיר ליאור בן הרוש (אחד ממנהלי הנתבעת משנת 2008, "בן הרוש"), תצהיר ניר יעיש (החל משנת 2010 אחד ממנהלי ב"ס לכדור יד של הנתבעת, "יעיש"), תצהיר מעיין פלח (בתו של עמי שדה ורעייתו של דודי פלח, אינה נושאת בתפקיד באגודה אך מתנדבת ומעורבת בנעשה בה, מכירה את התובע כמנהל ביה"ס וגם כמנהל מחלקת הנוער, "מעין") ותצהיר דורון דיין (מכיר את התובע ושיחק עמו בקבוצת הבוגרים של הפועל ראשל"צ כדוריד בשנים 1983-1990 ולאחר מכן ב- 1994-2001 או בחלק מהזמן, "דיין")].

ביום 28/6/2012 הגיש התובע תצהירי תשובה מטעמו – משאלה הוגשו בלי שניתן היתר לכך (ובלא שהשכיל, למצער, לייחדם לתביעה שכנגד), נוכח התנגדות הצד שכנגד ולאחר שניתנה לתובע הזדמנות לטעון בעניין זה, קבענו בהחלטה מיום 15/10/2012 כי התביעה תתנהל על בסיס תצהיר התובע ורעייתו בלבד (שהוגשו ביום 31/1/2012).

ביום 15/10/2012 התקיים דיון הוכחות.

ביום 31/10/2012 הוגשו סיכומי התובע, ביום 2/12/2012 הוגשו סיכומי הנתבעת וביום 9/12/2012 הוגשו סיכומי תשובה של התובע.

ולהכרעתנו –

א. מתכונת עבודתו של התובע ותקופות העסקתו

התובע טען כי הועסק אצל הנתבעות 1-3 החל מ- 8/1984 (מועד שחרורו משירות סדיר) (ס' 2 לתצהירו, ס' 3 לסיכומיו, עמ' 2 לפרוטוקול) או "בטרם שירותו הצבאי בגיל 17" (ס' 3 לסיכומיו) ושימש כשוער בקבוצת הבוגרים ומאמן בקבוצות הילדים; בתקופה זו לא שיחק בהתנדבות אלא בשכר (עמי שדה נתן לו שיקים); בשנת 1991 שונה הסטטוס של מעסיקתו (הנתבעת 2) והוא החל משמש כמנהל ביה"ס לכדור יד ומנהל מחלקת הנוער (זאת עד 2007, כשפרנקל החליט באופן חד צדדי לנהל בעצמו את המחלקה מתוך טענה כי הוא פנסיונר ועבודתו האחרת הופסקה) והמשיך לאמן עד ליומו האחרון (ס' 5, 13 לתצהיר התובע, עמ' 13-14 לעדותו, ס' 2 לתצהיר מירה). העבודה כללה גיוס תלמידים בשעות הבוקר בבתי הספר היסודיים וחטיבות ביניים ואימונים לתלמידים בשעות הצהריים והערב, עסק בפרסום, ביצע עבודה לוגיסטית "רחבת היקף", שכללה הכנת מתקנים וציוד ספורט, תיאום עם רשויות הספורט, בתי ספר ומנהלים לצורך הפעילות השוטפת (ס' 11-12 לתצהירו). בשנת 2003 החל להיות מועסק על ידי הנתבעת 3 שנכנסה בנעלי הנתבעת 2 ובכך נוצר רצף זכויותיו (ס' 1 לכתב התשובה). הדמויות המרכזיות בנתבעות 1-3 היו אותן הדמויות לאורך שנות העסקתו: פרנקל ושדה היו בעליה ומנהליה, אומנם לפני כשנתיים הוחלפו בדודי פלאח (חתנו של עמי שדה) ובליאור בן הרוש (חברו הקרוב) ואולם, אלו עדיין משמשים כנשיאים בנתבעת 3 (ס' 4 לתצהירו, ס' 21 לכתב התשובה, ס' י' לתצהירו); עפ"י מבחני ההעסקה שנקבעו בפסיקה התקיימו יחסי עבודה בינו ובין הנתבעות (עמ' 2-3 לסיכומיו) וכך למשל: עבודת התובע השתלבה והיוותה חלק אינטגרלי מפעילות הנתבעות, לא עשה כן במסגרת פעילות חיצונית, לא נשא בעלויות ולא נשא בהפסדים או רווחים, הכספים היו לחשבון האגודה, לצורך הוצאת כספים מחשבון הנתבעת 3 נדרשה חתימת מורשה נוסף, קיבל משכורת חודשית קבועה שלא היתה תלויה במס' התלמידים, המתקנים בהם עשה שימוש היו בשליטת הנתבעות או נשכרו על ידן מאת החברה העירונית לספורט בראשל"צ; הנתבעות החתימו התובע על הסכמי העסקה (ת/31), היתה להן שליטה בכל הקשור לחשבון הבנק כך שהתחייבה חתימה נוספת; הפסקת הרשאת חתימתו של פרנקל נעשתה ללא ידיעת התובע; גם הפסקת העבודה של התובע נעשתה ע"פ החלטת הנתבעת.

הנתבעת 3 בכתב הגנתה טענה כי הנתבעת 1 לא היתה מעולם אישיות משפטית ואילו הנתבעת 2 חדלה מלהתקיים ופורקה ב- 2001 (ס' 2 לתצהיר פרנקל, ס' 2 לתצהיר בן הרוש, כתב הגנה, עמ' 1 לפרוטוקול מיום 16/8/2011) ואין הנתבעות 1 ו-2 כשירות להתבע. תחת שמה של הנתבעת 3 מתנהלת נבחרת קבוצת הפועל ראשל"צ כדוריד וכן בתי ספר לכדור יד לילדים, נוער ובוגרים (ס' 1 לכתב התביעה שכנגד). חוק הספורט לא חל בתקופה הרלוונטית. הנתבעת לא היתה מעסיקתו של התובע שביצע פעילות כעצמאי. לחלופין, יש לראותו כשכיר לכל היותר מ- 2/2003.

לאחר שבחנו ראיות הצדדים וטענותיהם מצאנו להכיר ביחסי עבודה בין התובע ובין הנתבעת 3 בתקופה 2/2003 – 6/2010 בלבד וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

ראשית, התובע טען לתקופות העסקתו בערבוביה. בכלל זאת, התובע לא הוכיח מועד תחילת פעילותו אצל הנתבעת 1: התובע טען כי הועסק החל מ- 8/1984 (מועד שחרורו משירות סדיר) (ס' 2 לתצהירו, ס' 3 לסיכומיו) ובמקום אחר טען כי החל לעבוד "בטרם שירותו הצבאי בגיל 17" (ס' 3 לסיכומיו), ממילא גם האמור נטען סתמית, בלי שהוצגה ולוּ ראשית ראיה בעניין זה.

התובע גם לא הוכיח את רציפות העסקתו כך למשל: העיד כי היתה לפחות חצי עונה, בשנה 1990-1991, שבה לא שיחק אצל הנתבעת 1 (עמ' 13) ולא הובהרו נסיבות ההפסקה כאמור.

גם טענתו כי בשנת 1991 שונה הסטטוס של מעסיקתו לנתבעת 2 אינה ברורה ואין במסמך שהציג [הסכם דברים מ- 8/1991 שבין התובע ובין "ראשון יד"] כדי להבהיר את דבר הקשר שבין הנתבעת 1 ובין הנתבעת 2 לרבות לעניין סוגית רציפות פעילותו של התובע אצל הנתבעות, כטענתו.