דרור נ' סונגו

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית ע"ס 5,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענת התובעת בעקבות ביצוע מעשה אלימות נגדה ביום 19.10.10 ברחוב יד חרוצים בירושלים.

2.כעולה מכתב התביעה ומעדות התובעת, עת החנתה את רכבה בבוקרו של יום במקום חנייה ציבורי מששבה היא לרכבה לאחר עבודתה בשעת צהוריים מאוחרת וביקשה לצאת ממקום החנייה הסמוך לבית עיסקו של הנתבע, הבחינה היא, כי רכבה נחסם על ידי רכב אחר באופן שהפריע לה לצאת ממנו. בעוד התובעת מנסה לתמרן יציאתה ממקום החנייה, לפתע הגיע הנתבע כשהוא רכוב על קטנוע, חסם את דרכה והתחיל להשתולל, להתפרע ולדפוק עם הקסדה שלו על רכבה תוך שהינו מעכבה. לטענתה, למרות שהתנצלה בפניו והתחייבה שלא לחנות עוד באותו מקום חנייה המשיך במעשיו הנפסדים. נוכח מעשי האלימות שהפגין הנתבע התובעת נכנסה לרכבה נעלה אותו והזעיקה את בעלה שהזמין אף ניידת משטרה שהגיעה למקום בחלוף כ- 40 דקות. רק לאחר דין ודברים עם שוטרי משטרת ישראל הואיל הנתבע להזיז את הקטנוע שחסם את דרכה ועיכבה במשך למעלה משעתיים (זמן משוער). למחרת היום הבחינה התובעת בחומר נוזלי שנשפך על רכבה וניתן היה להסירו רק באמצעות טיפול מקצועי. התובעת פנתה למשטרת ישראל והגישה תלונה נגד הנתבע. לטענת התובעת נגרמו לה הנזקים כדלקמן: נזק לרכב בהתאם לחוות דעת שמאי בסך 2,162 ₪ שכ"ט שמאי בסך 550 ₪ עוגמת נפש והוצאות נוספות בסך 2,288 ₪.

3.הנתבע מכחיש בכתב ההגנה ובעדותו את טענות התובעת. לטענתו, הוא לא חסם את רכבה מלצאת ממקום החנייה אלא החנה את הקטנוע סמוך לרכבה של התובע, דומם את המנוע והעמיד את הקטנוע על רגליות. לאחר מכן, ניגש אל התובעת כדי להסביר לה שמקום חנייתה הינו מקום טעינה ופריקה הסמוך לבית עסקו וכי חנייתה מסבה לו אי נוחות רבה. בעודו עושה כן, חמתה של התובעת בערה בה והיא החלה לגדפו ולקללו קללות נמרצות וכן החלה בנסיעה תוך שהיא פוגעת בקטנוע ומסבה לו נזק.

3.ביום 14.10.13 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו שמעתי עדויות הצדדים וכן עדותו של העד מטעם הנתבע. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

4.בראש ובראשונה, באשר לנסיבות קרות האירוע נתתי אמון בעדות התובעת אשר נתמכה אף בהודעות הצדדים במשטרת ישראל ובמידה מסויימת בעדות העד מטעם הנתבע. אין חולק, כי התובעת חנתה במקום חנייה ציבורי וכי לא הייתה כל מניעה חוקית לעשות כן. כמו כן, אין חולק, כי השלט שהוצב על ידי הנתבע במקום זה באשר לעובדה כי המקום משמש לצורכי עסקו לפריקה וטעינת סחורה לא הוצב במקום כדין. מהראיות שבאו בפני עולה תמונה ברורה של אדם הלוקח את החוק לידיו. הנתבע לא רק עשה דין לעצמו שעה שפעל להציב שלט במקום בניגוד לדין, אלא, הגדיל לעשות שעה שחסם את דרכה של התובעת מלצאת ממקום החנייה ומנע בכך את חופש תנועתה במרחב הציבורי תוך שהינו מעכבה במשך למעלה משעתיים. הנתבע מודה הן בהודעתו במשטרה וכן, הדבר עולה מעדותו של מר שלום זיני, שציין את המניע למעשה החסימה " הוא עמד עם האופנוע כי היה לו מאוד קשה לעבוד כל היום שהרכב שלה עומד שם ומפריע" (פרו' בעמ' 2 שורה 31). כמו כן, הנני דוחה טענת הנתבע באשר לנסיעת התובעת ופגיעה ברכבו. הנתבע צירף תצהיר של מר זיני בו הינו מציין בסעיף 4, כי התובעת החלה בנסיעה ופגעה בקטנוע ואילו בעדותו בפני העיד, כי "אני לא ראיתי את המצב של ת/1 " (פרוט' בעמ' 2 שורה 33). משכך, עדותו בעניין זה נסתרת מיניה וביה. ככלל הנתבע עשה רושם על בית המשפט כאדם מהיר חימה אשר אינו מוכן ליטול אחריות על מעשיו. הנתבע ביקש באופן גורף להרחיק עצמו מכל המיוחס לו תוך התעלמות מנסיבות האירוע והמניע שגרם לו לעשות כן. כאשר ברור מכל הראיות שהוצגו בפניי, כי הרקע לכל המעשה היה מצוקת החנייה במקום.

5.באשר לטענות התובעת לנזקים שנגרמו לרכבה אין בידי לקבלן, זאת, הואיל ועיקרן נסוב סביב החומר הנוזלי שנשפך על רכבה. דא עקא, כי התובעת הודתה, כי לא ראתה את הנתבע שופך את החומר האמור ומאידך לא הציגה כל ראיה ישירה הקושרת את הנתבע למעשה זה. עם זאת, ראיתי לקבל את טענות התובעת לנזקים לא ממוניים בדמות עוגמת נפש. עסקינן באירוע אלים שאין להתיר אותו ושכמותו במקומותינו. הנתבע עשה דין לעצמו בכך שהציב שלט שלא כדין ובכך שחסם את רכב התובעת הילך עליה אימים ועיכב אותה במשך זמן ממושך. אומנם, מעדויות הצדדים במשטרה עולה, כי אף התובעת גידפה וקיללה את הנתבע ואולם, סבורני, כי התנהגות זו של התובעת נבעה כתוצאה ישירה ממעשיו הנפסדים של הנתבע. אין לשער ואין לתאר את חוסר האונים בו הייתה נתונה התובעת באותה עת. בשים לב לאמור, לא מצאתי להשית על התובעת רשלנות תורמת כלשהי. משכך, הנני פוסק לתובעת עוגמת נפש בסך 2,000 ₪. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: