דרור נ' מנהל מקרקעי ישראל

פסק דין

א.מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי בידי התובע קיימת זכות להפעיל דוכן ירקות (להלן: "הדוכן") המצוי על חלק מחלקה 21 בגוש 7361 (להלן: "הנכס") וזאת בהיותו בר רשות בלתי בדירה, וכן ליתן צו מניעה נגד פינויו של התובע מן הנכס.

2.עיקר טענות התובע

2.1התובע הינו נכדו של המנוח יעקב דרור ז"ל (להלן: "המנוח") שהיה גבאי בית הכנסת ברח' דנגור בבני ברק, והפעיל בחצר בית הכנסת, משך הרבה שנים חנות ירקות לפרנסתו.

2.2התובע טוען כי בשנת 1976, פנה אל המנוח מר רפי ארביב (להלן: "ארביב"), שכיהן בזמנו כסגן ראש העיר בני ברק וביקש, כי יפנה את חנות הירקות וכי הוא, ארביב, יסדיר למנוח מקום חליפי למרכולתו דהיינו; יאפשר לו להקים דוכן בנכס.

2.3להלן נטען כי המנוח נעתר לבקשה, פינה את החנות מחצר בית הכנסת והקים בסיוע ילדיו את הדוכן, כאשר המנוח מחזיק ומפעיל את החלק הדרומי של הדוכן.

2.4התובע טוען כי במהלך חופשות הלימודים סייע למנוח, וכי משעה שסיים את לימודיו היסודיים נענה לבקשת המנוח והחל לנהל את הדוכן והמשיך בכך גם לאחר פטירתו של המנוח.

התובע ממשיך וטוען, כי ילדי המנוח נטשו את חלקיהם בדוכן בזמנים שונים וכי כיום רק התובע מחזיק ומפעיל את הדוכן בעצמו למיצער מאז שנת 1998.

2.5לגרסת התובע בחודש יוני 2006 נודע לו באקראי כי נגד דודו ויקטור חיים דרור (להלן: "ויקטור") ניתן צו לפינוי הדוכן בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה והתראה כי יינקטו נגד ויקטור הליכי פינוי מן הנכס ביום 4.7.06.

התובע טוען כי ויקטור נטש את הנכס עוד בטרם נפתחו נגדו הליכי הפינוי.

התובע מוסיף וטוען כי משך כל השנים במהלכם הוא מחזיק ומתפעל את הדוכן הוא לא נדרש לפנותו ואף השקיע כספים בבנייתו ואחזקתו.

2.7על יסוד העובדות שפירט בכתב תביעתו טוען התובע:

כי הנתבע ידע משך תקופה ממושכת על הימצאותו בנכס וכי הנתבע מנוע ומושתק לתבוע את פינויו של התובע.

התובע הינו בר רשות בנכס וכי עסקינן ברשות בלתי הדירה.

לתובע זכות בלתי הדירה להמשיך ולהשתמש בנכס ו/או לקבל פיצוי הולם בגין השקעותיו בנכס.

3.עיקר טענות הנתבע

3.1בכתב הגנתו כפר הנתבע בטענותיו העובדתיות של התובע והוסיף וטען כי הנכס רשום בלשכת רישום המקרקעין בבעלות רשות הפתוח (להלן: רש"פ) אשר הנתבע מנהל על פי דין את מקרקעיה.

הנתבע טען כי לעירית בני ברק אין כל מעמד וזכות בנכס ומשכך לא היה בסמכותה או בכוחה כדי להקנות זכויות בנכס למאן דהוא.

3.2הנתבע הוסיף וטען כי המנוח היה לכל היותר, בבחינת בר רשות חינם (להלן: "הרישיון") וכי זכות זו אינה ניתנת להורשה, וכי מכל מקום הרישיון בוטל בעת מסירת הודעת הפינוי.