דרור נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקשים הגישו בקשה לביטול החלטה מנהלית של השבתת רכב מיום 26.04.12, לגבי רכב מזדה הנמצא בחזקת המבקשת. הבקשה הוגשה ביום 01.05.12. הבקשה נקבעה לדיון ליום 03.05.12. ביום 03.05.12 הוגשה בקשה נוספת לביטול פסילה מנהלית של המבקש 2.

החלטה זו מתייחסת לשתי הבקשות.

הבקשה לביטול ההחלטה להשבת הרכב, אוחזת שתי טענות. הראשונה מתייחסת לראיות לכאורה. לטענת המבקשים המבקש 2 לא סירב לבצע את הבדיקה. על פי חומר רופאי שהגיש המבקש 2 בשל מצבו הרפואי הוא אינו יוכל לתת דגימת אוויר. בנסיבות אלו הרי שלא קיימות לכאורה לדעת המבקש. הטענה השנייה מתייחסת למבקשת 1. לטענת המבקשת 1 שהינה בעלת הרכב השבת הרכב גורמת לה קושי ניכר בהתנהלות התקינה של חייה ומטילה עליה עול כלכלי על לא עוול בכפה.

בקשת המבקש 2 לבטל את הפסילה המנהלית מתייחסת לטענה הראשונה, כפי שהוצגה בבקשה הראשונה. הטענה כי המבקש לא סירב לבצע את הבדיקה. למבקש טענה נוספת לפיה המבקש סטודנט למשפטים הלומד בהוד השרון, נורמטיבי, הקפיד שלא לשתות מעבר ל- 1/3 כוס בירה 4 שעות עובר למועד עצירתו.

לעניין ראיות לכאורה. המבקש צירף אישורים רפואיים לפיהם המבקש סובל מסינוסיטיס כרונית. הניתוח האחרון שעבר המבקש ארע ביום 22.09.08 וזאת לאחר שני ניתוחים קודמים במהלך השנתיים הקודמות. המבקש צירף אישור מיום 15.01.12 לפיו בסינוס השמאלי קיימת בצקת והפרשה מוגלתית, קונכייה בצקתית. סינוס ימין נקי ופתוח היטב. המבקש טופל באנטיביוטיקה. כמו כן צורפה תעודה רפואית מיום 30.04.12 לפיה המבקש אינו מסוגל לנשוף עקב בעיה כרונית בסינוסים.

מחומר החקירה עולה כי המבקש נעצר באופן אקראי לבדיקה. נדרש לבצע בדיקת נשיפון. המבקש הצליח לנשוף לנשיפון. בבדיקה זו כשל המבקש ונמצא אינדיקציה לשכרות. השוטר סימן במאפייני השכרות כי קיים ריח אלכוהול חזק מאד מפיו של המבקש. במבחני הביצוע המבקש כשל במבחן העמידה. בשיחה ראשונית עם המבקש טען המבקש כי היה במסיבה ושתה 1/3 כוס בירה שעתיים וחצי עובר למועד העצירה. בתחקור החשוד המבקש סירב להשיב לחקירת השוטר וטען "לא רוצה להגיד כלום, כל דבר יסבך אותי"

במזכר שרשם מבצע דגימת הינשוף נרשם, כי ניתנו למבקש 9 הזדמנויות שונות, אך המבקש לא הוציא אוויר לתוך פיית מכשיר הינשוף. למעשה הבדיקה לא צלחה לדברי השוטר כי המבקש הכשיל את הבדיקה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות לא מצאתי כי המבקש טען באיזושהי הזדמנות כי הוא אינו יכול לנשוף בשל בעיה רפואית. כזכור, טענת ההגנה של המבקש היא חוסר יכולת לנשוף בשל מצב רפואי. לנוכח העובדה כי המבקש עבר ניתוח אחרון בשנת 2008 מדובר בחלוף זמן עד למועד האירוע הנוכחי. טענת ההגנה היא טענה הטעונה הוכחה, כי יש בה ממש והמבקש אינו יכול לנשוף. מעבר לכך, העובדה כי המבקש לא טרח לומר זאת לשוטר. בהזדמנות שניתנה למבקש לומר את דבריו שלב התחקור. בחר המבקש למלא פיו מים. גם בשימוע שנערך למבקש, המבקש לא טרח לומר דבר וחצי דבר לגבי מצבו הרפואי. לאור כל האמור אני סבור שלשלב הדיוני בו אנו מצויים קיימות ראיות לכאורה. זמנה של טענת ההגנה היא להוכחה בשלב ההוכחות.

כאשר, בית המשפט נדרש לבטל החלטה מנהלית עליו לבחון את סבירותה של ההחלטה. בנסיבות האירוע לאחר שקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה. לנוכח חומרת העברה. העובדה שציין השוטר כי נדף ריח חזק מאד של אלכוהול מפיו של המבקש. קיום אינדיקציה לשכרות בנשיפון. כשל חלקי במבחני הביצוע. אני סבור, כי לא נפלה שגגה בהחלטת הקצין לפסול את המבקש למשך 30 יום והבקשה נידחת.

לעניין הבקשה לביטול ההשבתה המנהלית. הסעיף הדן בביטול החלטת ההשבתה הינו סעיף 57 ב לפקודת התעבורה, שאומר כדלקמן:

פניה לבית המשפט (תיקון מס' 42) תשנ"ז-1997

57ב.

(א)בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר.

(ב)בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(תיקון מס' 56) תשס"ג-2002

(2)מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

(תיקון מס' 66) תשס"ה-2005

(ג)בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.