דרוק נ' אומסי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה קטנה בגובה 3,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.

העובדות הבאות מוסכמות על הצדדים: התובע הוא בעלים של רכב מסוג הונדה מ"ר 57-565-70 (להלן – רכב התובע). ביום 22.5.2010 חנה רכב התובע ברחוב פרנק פלג בחיפה, מול בית מספר 4, צמוד לשפת המדרכה הימנית. הנתבעת 1 עמלי אומסי נהגה לאחור רכב מסוג מיצובישי לנסר מ"ר 73-248-89 (להלן – רכב הנתבעת) מתוך חניית הבית ברחוב פרנק פלג 7 הנמצא בצד השני של הרחוב. רכב הנתבעת היה מבוטח בידי הנתבעת 3. התובע החליף את הדלת השמאלית הקדמית של רכבו בעלות של כ-11,000 ₪, ושילם השתתפות עצמית בגובה 800 ₪. הנזק בגינו הוחלפה הדלת צולם, הן על ידי הנתבעת הן בשלב התיקון. מדובר בפגיעה אחת עמוקה יחסית סמוך לידית פתיחת הדלת ושריטה באורך של כ-20 ס"מ בשליש התחתון של רכב התובע.

לטענת התובע, המגובה בעדותו של אביו, מר יובל דרוק (להלן – מר דרוק), רכב הנתבעת התנגש בעוצמה ברכב התובע. מר דרוק העיד כי יצא לרחוב וראה התנגשות זו במו עיניו ממרחק של כ-20 מטרים. עוד העיד מר דרוק כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובע בזווית של 90 מעלות. הן התובע הן מר דרוק העידו כי רכב התובע היה שלם עובר לתאונה, והנזק שתוקן בדלתו השמאלית נגרם בתאונה. מר דרוק אישר כי העריך את הנזק לרכב בכ-5,000 ₪, אך כפר בכך שהציע לנתבעת לשלם סכום זה על מנת לסגור את העניין במקום.

הנתבעת 1 העידה כי נסעה ברכבה אחורנית בהיסט. לדבריה, היה לה קשה לתמרן משום שרכב התובע חסם את דרכה, והיא הרגישה בשלב מסוים "מאוד מאוד צמודה אליו". הנתבעת עצרה את רכבה, יצאה ממנו וראתה ששני כלי הרכב קרובים מאוד אך לא נוגעים. מר דרוק הגיע מקצה הרחוב, אמר לה "מה עשית לאוטו" וקרא לתובע. מר דרוק הציע לתובעת לשלם 5,000 ₪ וכך לסגור את העניין במקום, והיא סרבה. לדברי הנתבעת לא יתכן שיש לה אחריות לשתי הפגיעות בדלת רכב התובע.

גב' מאיה רוזברג, חברתה של הנתבעת, העידה כי בעת המקרה ישבה ברכב הנתבעת לצד הנתבעת. לדברי גב' רוזברג, בשלב מסוים במהלך הנסיעה לאחור רצתה הנתבעת לאמוד את המרחק בין שני כלי הרכב ולכן יצאה החוצה. העדה ראתה את מר דרוק מתקרב ואז יצאה גם היא החוצה וראתה ששני כלי הרכב אינם נוגעים. לדברי גב' רוזברג, אחת מן הפגיעות ברכב התובע כלל לא הייתה קרובה למקום בו היה רכב הנתבעת.

למרות גרסאות הנתבעת וגב' רוזברג, הסכים נציג הנתבעת 3 כי מתקבל על הדעת ששני כלי הרכב התנגשו והנתבעת אחראית לשריטה שנמצאה בדלת השמאלית של רכב התובע. לדבריו, לא יתכן שהפגיעה העמוקה העליונה יכולה הייתה להיווצר כתוצאה ממפגש בין שני כלי הרכב.

שמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, קראתי את כתבי הטענות וכל אשר צורף להם. מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותם המהימנה של התובע ושל אביו, מר דרוק. רכב התובע היה עובר לתאונה רכב חדש (בן שמונה חודשים). אני מאמין לשניים כי הרכב לא נפגע קודם לתאונה באופן שהביא לפגיעות המתועדות בו. אני מאמין למר דרוק כי במרחק של כ-20 מטר מהמקום בו עמד בקצה הרחוב יכול היה לראות את הפגיעה ואף לשמוע את תוצאותיה. הנתבעת מודה כי נקלעה למצב בו "כמעט" נגעה ברכב התובע. אינני מאמין לנתבעת ולגב' רוזנברג כי לא התרחשה תאונה כלל, ואיני מעלה בדעתי שמר דרוק יאוץ למקום על דבר של מה בכך.

בצד האמור, בהחלט הגיוני כי בשלב בו פגעה הנתבעת ברכב התובע, רכבה שלה לא היה בניצב אליו, אלא בהיסט אשר נועד לצורכי השתלבות בכביש. מר דרוק לא הבחין בדבר בשל המקום בו עמד – מרחק של כ-20 מטר לאורך הרחוב בזווית של 180 מעלות לרכב התובע. העובדה שרכב הנתבעת פגע ברכב התובע בהיסט היא שמסבירה את אופי הפגיעות בדלת הקדמית השמאלית של רכב התובע. רכב הנתבעת היה רכב שחלקו האחורי מוגבה, וזו הסיב שנגרמה פגיעה עמוקה יחסית בחלק העליון של הדלת, וכן שריטה לא ארוכה בחלק התחתון.

אני קובע אפוא כי הנתבעת אמנם פגעה באמצעות רכבה ברכב התובע, כי פגיעתה מלמדת על רשלנות שכן בוצעה בנסיעה לאחור – בתנאים בהם קשה לתמרן, וללא מכוון למרות שגב' רוזברג הייתה ברכב, וכי כתוצאה מהתאונה נגרמו ברכב התובע הנזקים שבגינם הוחלפה הדלת.

הנזק הישיר שנגרם לתובע עומד כאמור על 800 ₪ (ההשתתפות העצמית). אני פוסק לתובע הוצאות גלובאליות בסך של 450 ₪. סך הכול ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך של 1,250 ₪ בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ב, 15 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: