דרום (מחוזי) 229/15 התובע הצבאי נ' טוראי בנימין עטיה

על פי הודאתו, בהתאם לכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות הבאות:

1. אלימות כלפי מפקד, לפי סעיף 59 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955.
2. איום ועלבונות כלפי מפקד, לפי סעיף 62 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955.

ניתנה היום, ‏16/03/16, ‏ו' אדר ב תשע"ו, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

                               שופט                                   אב"ד                               שופט

גזר - דין

הנאשם, טוראי בנימין עטיה, הורשע על פי הודאתו בעבירות של אלימות, איום ועלבונות כלפי מפקד. המדובר באירוע מיום 04/08/15, בבסיסו של הנאשם בקציעות. על רקע ויכוח בין הנאשם לבין מפקדו, רס"ל עמית בן איון, על עניינים הקשורים בעבודתם במטבח, עזב הנאשם בכעס את עבודתו וישב בסמוך למשרדו של המפקד. בחלוף מספר דקות, ניגש המפקד אל הנאשם וביקש ממנו לשוב לעבודתו במטבח. הנאשם סירב לכך, ואמר לו בכעס "עכשיו אני הולך להביא סכין, הולך להרוג אותך", או מילים בעלות משמעות דומה. הנאשם אכן רץ לכיוון המטבח, ונטל משם סכין גדולה. לאחר מכן, שב אל המפקד בהליכה מהירה, אמר לו "מי אתה בכלל", תוך שהוא מניף את הסכין לעבר ראשו, והחל תוקף אותו באמצעות הסכין. רס"ל בן איון ניסה להתגונן, תוך שהוא נאבק בנאשם ומנסה להרחיק את הסכין מפניו ומגופו. במהלך הדברים, דקר אותו הנאשם באמצעות הסכין בחזהו ובידו. אזרח שהבחין במתרחש רץ לעברם, וחטף את הסכין מידיו של הנאשם. מיד לאחר מכן, נמלט הנאשם מן המקום. בהמשך התבטא הנאשם בפני חיילים מיחידתו כי למפקד "יש מזל שלא היה לי נשק", אחרת "הייתי מחורר אותו".

למרבה המזל, לרס"ל בן איון נגרמו פגיעות שטחיות בלבד באזור החזה ובידו, והוא טופל במקום על ידי חובשי היחידה.

הנאשם גויס לצה"ל בחודש יולי 2013, והחל את דרכו במערך הלחימה. בעת האירוע, שירת כאמור בתפקיד כללי. לחובתו עבירות משמעת ספורות. כנמסר, גורמי ברה"ן אבחנו את התנהגותו הנדונה כ"רגע של משבר בעקבות התפרצות זעם". רס"ל בן איון, מצידו, קיבל את ההתנצלות שהביע בפניו הנאשם. הוא אף ביקר אותו במהלך הכליאה ועודד את רוחו. הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מקובל עליו.

הפגיעה הקלה שנגרמה באירוע, בסופו של דבר, איננה גורעת מן הסיכון המשמעותי שיצרו מעשיו של הנאשם. במהלך "התפרצות הזעם" הנזכרת, שב ותקף את מפקדו באמצעות סכין, באזורי גוף רגישים. האירוע הסתיים רק לאחר התערבות אקטיבית של אזרח שנכח במקום.

מנגד, שקלנו את קבלת האחריות של הנאשם על מעשיו, תוך ויתור על טענות ראייתיות מסוימות וחסכון בזמן שיפוטי. עמדת נפגע העבירה, כמובא לעיל, אף היא חשובה ומשמעותית. יכולנו להתרשם גם אנו, באופן בלתי אמצעי, מכנות חרטתו של הנאשם.