דרדרי ואח' נ' אלון ואח'

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטול פסד הדין אשר ניתן בתיק זה כנגד המבקש ביום 27.10.11 במעמד צד אחד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה ואנמק.

בפתח הדברים יצוין, כי עסקינן בבקשה שנייה במסגרת תיק זה במסגרתה עותר המבקש לבטל פסק דין אשר ניתן כנגדו במעמד צד אחד.

ביום 7.3.10 ניתן כנגד המבקש פסק דין במעמד צד אחד.

ביום 19.1.11, למעלה מ-10 חודשים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין וטען כי לא חש בטוב ביום הדיון.

חרף מחדלו זה של המבקש, בוטל פסק הדין במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 27.3.11.

חרף האמור לעיל, המבקש לא התייצב לדיון אשר נקבע ליום 27.10.11 ולפיכך, ניתן כנגדו בשנית פסק דין במעמד צד אחד.

בבקשתו דנן, אשר הוגשה ביום 9.2.14, דהיינו, למעלה משלוש שנים לאחר מתן פסק הדין כנגדו, טוען המבקש כי כלל לא זומן כדין לדיון במסגרתו ניתן כנגדו פסק הדין.

יצוין, כי לבקשתו צירף המבקש העתק מאישור מסירה הנוגע לזימונו לדיון הנזכר לעיל, עליו צוין כי חזר הוא מהטעם: "לא נדרש".

אולם, במסגרת תגובתו לבקשה צירף התובע העתק מאישור מסירה כדין בצירוף תצהיר מוסר ממנו עולה כי הזימון לדיון נמסר כדין לידי המבקש ביום 24.10.11.

בתשובה לטענה זו, טען המבקש כי כלל אינו זוכר כי חתם על מסמך זה וטען כי יתכן ואביו הוא זה אשר חתם על האישור.

לא מצאתי לקבל את טענתו זו של המבקש כלל ועיקר מחד, ומאידך מצאתי לקבל את טענות התובע בדבר המצאת ההזמנה למבקש כדין.

בנסיבות אלה, הרי שלא מצאתי שנפל פגם דיוני אשר הביא לאי התייצבותו של המבקש בפעם השנייה לדיון בתיק זה.

סבורני, כי יש בהתנהלותו של המבקש במסגרת הליך זה כדי להצביע על זלזול מצדו בבית המשפט שכן, לא הובא כל הסבר מטעם המבקש ביחס למחדלו זה ולכך שבקשתו הוגשה זמן רב כל כך לאחר מתן פסק הדין.

חרף האמור לעיל, הרי שבהתאם לפסיקה , אף במצב דברים זה יש לבחון את סיכויי הגנתו של המבקש וכי זה הוא הטעם העיקרי אליו יש להידרש בעת דיון בבקשה מעין זו (ראה: בר"ע (חי') 1835/07 יהודה לוי נ' מזיג דוד [פורסם במאגרים המשפטיים] והמובאות שם.

ואולם, עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי עד למועד זה לא טרח המבקש והגיש כתב הגנה מטעמו.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה כאמור את הבקשה.

לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.