דרבאס נ' מדינת ישראל

           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם) מיום 10.5.2018 במ"ת 56257-03-18, במסגרתה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הרקע לערר

1. נגד העורר ונגד שניים נוספים (להלן: נאשמים 1 ו-2) הוגש ביום 26.3.2018 כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בנשק. כתב האישום כולל שבעה אישומים שונים שעניינם עסקאות נשק שבוצעו בין העורר ונאשמים 1 ו-2 לבין סוכן שהפעילה המשיבה (להלן: הסוכן), במסגרתן השלושה סיפקו, תיווכו ומכרו לסוכן כלי נשק ואביזרי תחמושת. יצוין כי בין הסוכן לבין נאשמים 1 ו-2 ישנה היכרות בת מספר שנים על רקע עבודה משותפת באולם אירועים בירושלים, וכי נאשם 1 הוא קרוב משפחתו של העורר.

2. מתוך כלל האישומים שבכתב האישום מיוחסים לעורר האישום השני והאישום השביעי. על פי עובדות האישום השני, ביום 29.11.2017, לאחר שיחה שנערכה בין נאשם 1 לסוכן במסגרתה התעניין האחרון ברכישת רובה סער, התקשר נאשם 1 לעורר וביקש ממנו שישיג רובה מסוג M16 במחיר הנמוך מ-40,000 ש"ח. למחרת, ביום 30.11.2017, התקשר הסוכן אל נאשם 1 בשנית ואמר שהוא מעוניין לרכוש את הרובה עוד באותו היום. נאשם 1 הודיע על כך לעורר, וזה אישר בהמשך כי ניתן לקיים את העסקה באותו ערב, אולם סַפַּק הנשק לא מוכן למכרו במחיר הנמוך מ-45,000 ש"ח. במקביל, שוחחו נאשם 1 והסוכן מספר פעמים וסיכמו כי הסוכן ישלם לנאשם 1 סכום של 50,000 ש"ח תמורת רובה M16 ו-150 כדורי תחמושת תואמים. סמוך לאחר השעה 19:00 אסף הסוכן את נאשם 1 ונסע עמו לעיסאוויה. כאשר הגיעו השניים ליעדם, ירד נאשם 1 מהרכב, נפגש עם העורר ונטל ממנו את רובה ה-M16 שעליו כוונת אופטית ודורגלים, מחסנית וקופסה של 25 כדורי תחמושת תואמים, ומסר אותם לסוכן. הסוכן בדק את הרובה באמצעות ירי של מספר כדורים ומסר לנאשם 1 בתמורה לרובה סכום של 49,000 ש"ח במזומן. בגין אישום זה יוחסה לעורר ולנאשם 1 עבירה של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3. על פי עובדות האישום השביעי, ביום 14.2.2018 התקשר נאשם 1 אל העורר והציע לו לרכוש עמו נשק חדש שמחירו עומד על סך של 70,000 ש"ח, על מנת לסחור בו. העורר השיב כי מצבו הכלכלי אינו טוב והציע למצוא עבור נאשם 1 שותף אחר לרכישת הנשק. נאשם 1 אמר שברצונו למכור את הנשק שיקנו תמורת סך של 80,000 ש"ח, ולבסוף סיכמו השניים כי נאשם 1 ישלח לעורר תמונה של הנשק, ואם העורר יהיה מעוניין בעסקה כל אחד מהם ישלם סך של 35,000 ש"ח. בסופו של יום ובמנותק מהעורר מכר נאשם 1 נשק מסוג M16 לסוכן. בגין אישום זה יוחסה לעורר עבירה של קשירת קשר לפשע של סחר בנשק לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרם של העורר ושל נאשמים 1 ו-2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. במסגרת הבקשה צוין כי העבירות בהן מואשמים השלושה מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. כן צוין לגבי העורר כי קיימות לו הרשעות קודמות בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסעת שוהים בלתי חוקיים וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

5. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 3.4.2018 (כב' השופט ר' יעקובי) הודיע בא-כוח העורר כי עד להזמנת תסקיר מעצר לגביו הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך הוא שומר על כל הזכויות והטענות לעניין הראיות לכאורה לאחר הגעת התסקיר. בנסיבות אלה, וחרף התנגדות המשיבה, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

6. ביום 23.4.2018 הוגש תסקיר מעצר כאמור, במסגרתו העריך שירות המבחן כי ברקע למעשיו של העורר עמדות ותפיסות מקלות ראש בהתייחס להתנהלות פורצת גבולות בתחום הנשק. יחד עם זאת, העריך שירות המבחן כי למעצרו כיום יש השפעה מעמתת ומרתיעה, וכי הסיכון להישנות ביצוע עבירות אלימות על ידו נמוך. אף אם ינהג בעתיד באלימות – חומרתה הצפויה תהיה נמוכה אף היא. ביום 30.4.2018 הוגש תסקיר משלים במסגרתו נבחנו המפקחים המוצעים מטעם העורר – הוריו ושלושת אחיו. לאחר שיחות שערך עם המפקחים המוצעים מצא שירות המבחן כי הם מבטאים הבנה באשר לנדרש מהם בתפקיד הפיקוח על העורר ומחויבים לדווח למשטרה במקרה של הפרה; כי הם מודעים וערים לצורך בבקרה על התנהלות העורר; כי מדובר בדמויות חיוביות ומשמעותיות בחייו, בעלות יכולת להציב לו גבולות ובעלות מסוגלות להתנהלות סמכותית מולו. נוכח ההתרשמות החיובית המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוחם ובפיקוח בני משפחתו, וכן להעמידו לפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של חצי שנה.

7. ביום 10.5.2018, לאחר שהתקיים דיון ובו נשמעו טענות הצדדים גם בעניין הראיות לכאורה, הורה בית המשפט (כב' השופט מ' בר-עם) על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר בחינת מכלול חומר החקירה, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה הדרושה לכך שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו. חלקן הארי של ראיות אלה הוא תמלילי האזנות של שיחות רבות שנערכו בין העורר לנאשם 1, המצביעים על זיקה ברורה ומפורשת בין השניים בקשר לביצוע עסקת הנשק כמתואר באישום השני. נקבע כי למרות שמדובר בראיות נסיבתיות, ניתן לקבוע בשלב זה כי עוצמתן בלתי מבוטלת, כי הן קושרות את העורר למיוחס לו וכי התהיות וסימני השאלה שהעלה העורר אינם מצטברים לכדי חולשה ראייתית מובהקת. כן קבע בית המשפט כי אף אם הייתה קיימת חולשה מסוימת בראיות, אין בכך כדי לסייע לעורר. שכן, למול עוצמת הראיות נבחנת גם עוצמת עילת המעצר, ובענייננו אין חולק כי קיימת עילת מעצר חזקה נוכח טיב העבירה המיוחסת לעורר. עוד קבע בית המשפט כי המלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה לפיה לא בנקל ישוחרר נאשם בעבירות נשק לחלופת מעצר, ומכל מקום אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ולמנוע באופן סביר הישנות של המעשים. נוכח כלל האמור, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר שלפנַי.

           למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 24.4.2018 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' וינוגרד) גם על מעצרם של נאשמים 2-1 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.