דראושה ואח' נ' המעופף ואח'

החלטה

ביום 28.4.13 ניתן פסק דין בתיק, זאת לאחר שהמבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית ואף לא הגיבו לבקשה למחיקה/ דחייה של התביעה והמועדים לכך חלפו.

החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה ביום 14.10.12 ובהתאם לה, היה על המבקשים להגיש תצהיריהם בתוך 45 ימים מאותו מועד.

התצהירים לא הוגשו.

ביום 11.3.13 הוגשה בקשה למחיקת התביעה או לדחייתה בשל אי הגשת התצהירים תוך שצויין כי ב"כ המשיב 2 אף טרחה ושלחה לב"כ המבקשים תזכורת על כך שלא הוגשו תצהירי מרשיו.

ביום 12.3.13 ניתנה למבקשים הזכות להגיב לבקשה, בתוך 20 ימים, אולם לא הוגשה תגובה כלשהי.

ביום 27.4.13 הוריתי על מחיקת ההליך מחוסר מעש תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבים.

ביום 28.4.13, יום לאחר שניתן פסק הדין, הובאה לעיוני בקשת המבקשים להארכת מועד למתן הודעה בדבר חוסר המעש, בקשה אשר נשלחה בפקס לבית המשפט ביום 27.4.13 אולם נסרקה ביום המחרת.

יודגש כי בקשה זו הוגשה כחמישה חודשים לאחר תום המועד להגשת תצהירי עדות ראשית ובחלוף כ-45 ימים ממועד הגשת הבקשה לדחיית התביעה.

בו ביום, ניתנה החלטה כי בתיק ניתן פסק דין.

חרף האמור, הוגשה בקשה זו, לביטול פסק דין, רק ביום 17.6.13, באיחור של למעלה מ- 45 ימים ממועד מתן פסק הדין, זאת בניגוד לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כי בקשה לביטול תוגש בתוך 30 יום.

המבקשים לא ביקשו כל ארכה לצורך הגשת הבקשה כעת. הבקשה הוגשה כמות שהיא, בלא שנתבקשה ארכה להגשתה ובלא שניתנו נימוקים לאיחור.

כידוע, בקשה אשר מוגשת באיחור, בלא שהתבקשה הארכת מועד, כאילו לא הוגשה. כך הבקשה שלפניי.

ועוד, אף אם היתה מוגשת בקשה להארכת מועד, ואין כך הדבר, אזי בקשה להארכת מועד אשר נקבע בחיקוק, כפי שנכון לענייננו, טעונה טעם מיוחד.

טעם מיוחד שכזה לא הוצג על ידי המבקשים.

המבקשים מודים כי ידעו על פסק דינו של בית המשפט, לכל המאוחר, ימים ספורים לאחר שניתן.

טענותיהם לאיחור הובאו בתשובתם לתגובת המשיבים, שאז טענו כי זכו לעיין בפסק הדין רק בסוף חודש מאי, כאשר הותקנה מערכת נט המשפט במשרד בא כוחם. המבקשים לא הכחישו כי ידעו על כך שניתן פסק דין עוד ביום 28.4.13 עם קבלת ההחלטה על כך, אך כאמור, לטענתם, בשל כשלים ותקלות משרדיות, לא ראו את פסק הדין קודם לסוף חודש מאי 2013. טעם שכזה אינו יכול להוות טעם מיוחד. הטענה כאילו חיכו המבקשים עד שתותקן מערכת הנט במשרד באי-כוחם אין בה כדי להסביר מדוע לא טרחו והגיעו לבית המשפט על מנת לקבל את פסק הדין. זאת כמובן, אם לא קיבלוהו בדואר וטענה שכזו לא הועלתה. המבקשים טענו לאי-סדרים ולבעיות משרדיות אך קשה לקבל טענה זו, כאשר ברור כי יום למחרת מתן פסק הדין, ידעו כבר המבקשים כי הוא ניתן, שכן כך נכתב מפורשות בהחלטה אשר ניתנה לבקשתם, ביום 28.4.13.

אין בטענות אלו כדי להוות טעם מיוחד שיש בו כדי להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

הגשת הבקשה באיחור, מבלי שנתבקש הדבר, יש בה כדי להוביל לדחייתה, אפילו רק בשל טעם זה וכאמור, אף אם היה מתבקש, אין ולא הוצג, כל טעם מיוחד אשר יש בו כדי להאריך את המועד.

מעבר לכך, עיון בבקשה מלמד כי דינה להידחות גם לגופה, מן הטעמים המפורטים.