דעס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה ברמלה מיום 12/11/09, לפיו הושתו על המערער עונשים של קנס בסך 1,000 ₪, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך חודש ופסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, וזאת בגין עבירות על תקנה 308 ו – 306 לתקנות התעבורה.

הערעור הוגש ביום 12/01/10, כלומר 15 יום לאחר המועד האחרון.

המערער איננו מיוצג, הוא מסביר שלא הבין שזה המועד, וכי הערעור התקבל במזכירות.

אני ער לכך שאיננו מיוצג, ולכן יש להקל עמו בעניין זה של המועדים.

לכן שאלתי אותו מה הטעם להגשה באיחור ולא ניתן טעם של ממש.

אף הערעור כשלעצמו מופנה רק כלפי מרכיב אחד של גזר הדין – מרכיב הקנס.

ואף שכשלעצמי סברתי שהקנס הוא על הצד הגבוה בנסיבות העניין, למרות עברו העשיר של המערער – הרי שאי אפשר לומר שמדובר בקנס בלתי סביר בנסיבות העניין, ולכן גם מעטים סיכויי הערעור, לנוכח מדיניות אי התערבות בשיקול דעת של גזירת הדין.

לפיכך, בהעדר טעם לאיחור בהגשת הערעור, ובשים לב לסיכויים לא גבוהים – אינני רואה לאפשר ארכה לערעור שהוגש בחלוף המועד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

יחד עם זאת, אני מבהיר כי ניתנת ארכה לתשלום הקנס משך 60 יום מהיום.

ניתן והודע היום ט"ז שבט תש"ע, 31/01/2010 במעמד הנוכחים.

רמי אמיר, שופט

הוקלד על ידי: רינת מימוני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: