דעדוש ואח' נ' קדם (צוקרמן)

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים :

1.לפניי בקשת הנתבעת (המבקשת), להורות על מחיקת הסעדים הכספיים שהתבקשו בתביעה ועל הסעיפים בכתב התביעה אשר מתייחסים אליהם.

עסקינן בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, במסגרתו מבוקש להורות למבקשת לסלק את יתרת סכום המשכנתא הרובצת על הנכס, אשר מכרו המשיבים למבקשת ולהמציא למשיבים שטרי ביטול המשכנתא וכל האישורים הדרושים לשם העברת הזכויות במקרקעין על שם המשיבים, כפי התחייבויותיהם אשר בהסכם המכר.

לחלופין מבוקש, סעד כספי הכולל שני מרכיבים; חיוב המבקשת לשלם למשיבים את יתרת סכום המשכנתא וחיובה לשלם להם את הפיצוי המוסכם, הקבוע בהסכם המכר, בשל הפרתה הנטענת את ההסכם.

2.המבקשת טוענת, כי הסעדים הכספיים, על פי סכומם, אינם בסמכותו של בית משפט זה.

המשיבים מסכימים, כי טענה זו נכונה לגבי הפיצוי המוסכם, אולם לטענתם אין היא נכונה בכל הנוגע לסעד הכספי שהינו תשלום סכום המשכנתא לידיהם. לפיכך, יש לדון בטענה זו בלבד.

דיון ומסקנות :

3.סבורתני שהצדק עם המבקשת, בכל הנוגע לסעד, המוגדר בכתב התביעה כ"הסעד הכספי" (סעיפים 34-37 לכתב התביעה) והמבוקש בסעיף 43 ד' לתביעה, אולם אין הוא נכון בכל הנוגע לסעד המבוקש בסעיף 43ג' לתביעה, היינו – לגבי מתן צו המחייב את המבקשת להסיר את המשכנתא הרשומה על זכויותיה במקרקעין (אליו מתייחסים בעיקר סעיפים 22, 23 ו- 27 לתביעה).

אבהיר אבחנה זו.

המבחן לקביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי הינו (למעט עניינים לגביהם נקבע בחוק הסדר ספציפי) מבחן הסעד אשר מבקש התובע בכתב הטענות שהוגש על ידו (ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3), 561). בענייננו אין חולק, כי סעד האכיפה מצוי בסמכותו של בית משפט זה וכי סכום הסעד הכספי, כשלעצמו, מצוי בתחום סמכותו של בית משפט שלום.

ככלל, כאשר כתב התביעה כולל מספר סעדים, שאינם מצויים כולם בסמכותו של בית משפט אחד, "אין מנוס מניהול כמה הליכים בהתאם לסמכויות שלפי הסעדים" (ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (להלן: "פרשת עקריש"). עם זאת, בצד כלל זה קיים כלל נוסף, על פיו "הטפל הולך אחר העיקר", שמשמעותו הינה, כי בית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי, מוסמך לדון גם בסעד הטפל.

השאלה היא, מתי נאמר שהסעד שאינו מצוי בסמכות ביהמ"ש אליו הוגשה התביעה, הינו סעד "טפל" אשר "הולך אחר העיקר" ומתי נאמר שמדובר בסעד שאינו טפל, אשר יש לתבעו, בנפרד, בערכאה המוסמכת. בענין ע"א 8130/01 - מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו-2 אח' . (לא פורסם, 4.5.2003), הובהר, כי "מקום בו נתבעים מספר סעדים, אשר כולם נוגעים לעניינים שבמקרקעין, חלה ההלכה לפיה הטפל הולך אחר העיקר ובית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי מוסמך לדון גם בסעד הטפל (ע"א 148/58 ח. קלקודה נ' אגד (א.ש.ד) בע"מ, פ"ד יג 268 ,260). כך למשל, כאשר נלווית לתביעת בעלות במקרקעין תביעה לחזקה בהם, או עניין אחר הנוגע לשימוש בהם (ראו ע"א 635/76 משה טייבר נ' חיים טייבר, פ"ד לא (742 ,737 (2 וכן פרשת אלעוברה הנ"ל, בעמ' 674)."

"לעומת זה, כאשר הסעד הנוסף או החלופי הנתבע, בצד הסעד הנוגע לעניינים שבמקרקעין, הוא סעד כספי, קובעת ההלכה הפסוקה כי הסמכות העניינית לדון בסעד נוסף זה, נקבעת על פי שווי הסעד הכספי (ראו ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1458 ,1457, ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה (313 ,297 (5; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 165 הערת שוליים 251; וכן השוו עם רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג' (1) 672 ,670."

הלכה זו מכבידה על הצדדים ועל בתי המשפט, בשל הצורך להגיש שתי תביעות, בין אותם צדדים, למרות שהצדדים להן זהים ולמרות שמקורן ועניינן אחד הוא. לפיכך מציע המלומד דודי שוורץ, סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), בעמ' 173-174, כי במקום מבחן העיקר והטפל, המצריך הפעלת שיקול הדעת של ביהמ"ש בשאלה מהו "עיקר" ומהו "טפל", יש לקבוע מבחן אחר שהינו, לדעתו, מבחן טכני ופשוט שתמציתו הינה כי "... העיקר והטפל ייקבעו לפי התנהגות התובע, אשר מגלה את דעתו על מה שנראה בעיניו עיקר ומה שנראה בעיניו טפל לפי הערכאה שבה הגיש בפועל את תביעתו."