דנקנר ואח' נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה ואח'

החלטה

1.העותרים הגישו עתירה כנגד החלטת המשיבה מס' 1, ועדת הערר לתכנון ולבניה, מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") מיום 30.4.09 ואשר על פיה בוטלה החלטת המשיבה מס' 4, הועדה המקומית לתכנון ובניה "חוף הכרמל" (להלן: "הועדה המקומית"), אשר אישרה בקשת העותרים להיתר בניה.

2.העותרים הינם בעלי החזקה בבית מגורים בשכונת נווה רחל בעתלית, הידוע כחלק מחלקה 1 בגוש 10538 (להלן: "הנכס").

3.המשיבה מס' 2 הינה נציגת שר הפנים בועדה המקומית. המשיבה מס' 3 הינה נציגת המשרד להגנת הסביבה בועדה המקומית.

4.העותרים הגישו לועדה המקומית בקשה לקבלת היתר בניה, שעניינה איחוד וחלוקה והכשרת הבנוי על המקרקעין.

5.ביום 5.9.07 החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה בתנאים. בין היתר נאמר בהחלטה כדלקמן:

"מהות הבקשה: לגליזציה לבית מגורים קיים בשטח עיקרי של 488.43 מ"ר ושטח שירות של 92.5 מ"ר, כולל הקלות בשטח עיקרי, קומת מרתף ובריכת שחיה.

כותרת הערות בדיקה:

תכנית החלה במקום ג/555 יעוד השטח למגורים ב' תכנית ג/204.

קיימת תכנית מפורטת ג'304 אשר פורסמה להפקדה ביום 11.6.53 ילקוט פרסומים מס' 296 יעוד השטח עפ"י ג/304 מגורים א'. התכנית אושרה לתוקף ביום 26.11.53, טרם פורסמה לתוקף. ביום 6.7.03 דנה ועדת מורדות הכרמל בישיבתה מס' 238 בבקשה והחליטה לאשרה בתנאים. הבקשה נבדקה לפי תכנית מופקדת ג/304 ואחוזי הבניה מחושבים משטחן הכולל של חלקות 48, 49, 50 שהוא 3120 מ"ר. לפיכך אישור מהועדה לתוכנית איחוד החלקות מהוה תנאי להוצאת היתר".

בהמשך פורטו התנאים למתן ההיתר , ובין היתר נקבע כי תנאי להוצאת היתר הבניה יהיה אישור מתן תוקף של תכנית מפורטת ג/304.

6.ביום 17.10.07 בוטל דבר הפקדתה של תכנית ג/304, בהתאם להחלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה (להלן: "הועדה המחוזית").

7.ביום 3.6.08 דנה הועדה המקומית מחדש בבקשה, עקב ביטול תכנית ג/304, והחליטה :

"לבטל את תנאי בהחלטת הועדה מיום 27.8.07 המתנה הוצאת היתר באישור תכנית ג/304 ולאשר הבקשה בתנאים ובכפוף לגיליון הדרישות, לאחר בדיקת מועד ההתנגדויות".

8.ביום 7.7.08 הגישו המשיבות מס' 2 ו- 3 (להלן: "המשיבות") ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 3.6.08 לאשר את הבקשה להיתר בניה. בערר טענו המשיבות כי הועדה המקומית החליטה על מתן ההיתר מכוחה של תכנית ג/555 ולטענתן הדבר נעשה בניגוד גמור לאמור בתכנית הנ"ל, ולפיה השטח נשוא הבקשה מיועד לתעשיה זעירה ולא למגורים.

9.הערר נידון בישיבה מיום 9.11.08 . במהלך הדיון נרשם מפי המשיבה מס' 2 כדלקמן:

"הגענו להסכמה. מר סנרמן (מהנדס הועדה – הערה שלי – ב.ב) מסכים איתנו שזה אזור תעשיה, אבל היות וסעיף ד'1 מאפשר לאשר את זה ללא הכנת תכנית מפורטת, יש לפעול כך. אנו לא חוזרות בנו. ההיתר יוצא ע"פ החלטה הועדה המקומית. הנושא לא יהווה תקדים להוצאת היתרי בניה מכוח תוכניות המתאר".

10.לאור הודעה זו ניתן פסק דין לפיו הערר נדחה.

11.ביום 10.11.08 פנתה המשיבה מס' 2 בשנית לועדת הערר וטענה כי לאחר התייעצות שקיימה התברר כי קיימת בעייתיות משפטית בהחלת סעיף ד'1 הנ"ל, ומבוקש דיון נוסף בפני ועדת הערר. נטען כי השימוש בסעיף לא עלה קודם לכן במסגרת טיעוני הועדה המקומית או העותרים והטענה הועלתה לראשונה רק במהלך הדיון בערר ולפיכך לא התאפשר למשיבות לבחון באופן יסודי את כלל ההיבטים המשפטיים, התכנוניים והעובדתיים הנוגעים בדבר. עוד נטען כי לא היה מקום לדחות את הערר, כפי שעשתה ועדת הערר בהחלטתה.

12.העותרים טענו בתגובה לבקשה כי יש לדחותה. בין היתר טענו העותרים כי ועדת הערר נעדרת סמכות לקיים דיון נוסף בערר, לאחר שזה נדחה על פי החלטתה מיום 9.11.08. גם הועדה המקומית טענה כי לא נהיר לה הבסיס לבקשה, לאור העובדה שהחלטת ועדת הערר ניתנה בהסכמת הצדדים. כן נטען כי אין לועדת הערר סמכות לקיים דיון חוזר בערר לאחר מתן ההחלטה, כאשר הוראות החוק קובעות כי ערעור על החלטת ועדת הערר נעשה בדרך של הגשת עתירה מינהלית בלבד.