דנילוב נ' בן חמו ואח'

החלטה

בפני התנגדותה של המבקשת לבקשה לביצוע שטר שהגיש כנגדה המשיב.

לאחר שעיינתי בתצהיר ההתנגדות שהגישה המבקשת, בחקירתה בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשתה להתקבל.

לטענת המבקשת בתצהירה, אדם עימו עבדה, בשם אחמד-סייד-זרד נטל ממנה שיקים במטרה לרכוש סחורה.

חלף זאת, לטענתה, מר זרד פרט את השיק בצ'יינג' (אצל המשיב) ונטל את הכסף לכיסו.

טענת המבקשת כלפי הצד הקרוב (מר זייד) היא טענה של כשלון תמורה מלא ו/או טענה של סיחור השטר אגב מעילה באמון (סע' 28(ב) לפקודת השטרות) שכן המטרה המוסכמת לשימוש בשטר הייתה רכישת סחורה בלבד.

טענתה זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים. המבקשת הכחישה בחקירתה הנגדית כי המשיב התקשר אליה ובדק עימה האם ניתן לנכות אצלו את השטר.

ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

אמנם, המשיב איננו הצד הקרוב כי אם צד רחוק לעסקת היסוד, מבחינת המבקשת, ברם, עולה מתצהירה כי סיחור השטר לידיו נעשה לאחר המעילה באמונה או כשלון התמורה (או, לכל הפחות, בו זמנית).

כידוע, קיימת גישה בפסיקה, כי די בטענות שכאלה, כנגד הצד הקרוב בתביעה השטרית בלבד, כדי להתיר לנתבע רשות להתגונן גם כנגד הצד הרחוק.

כך נקבע, למשל, כי: "אם וככל שטענות אלה בין הצדדים הקרובים יוכחו בסופו של יום, ונוכח היות המשיבה צד רחוק בשטר, הרי שיהא עליה להוכיח, בהליך העיקרי, עדיפות שטרית, בין מכוח אחיזה כשורה ובין מכוח סיחור השטר לידיה קודם לכשלון התמורה."

(מתוך בשא 175356/07 ברנץ רזיאל נ' מירסני סחר ושיווק בע"מ (תל-אביב-יפו), פורסם בפדאו"ר).

וכן נאמר כי "נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר"

(ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית 2006 בעמ' - 235 - ההדגשה שלי – י.ב.).

וכן, "השאלה אם התובע (שהוא צד שלישי) הוא אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן" (ד' בר אופיר, לעיל, בעמ' 236).

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ב, 09 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.