דנוס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על הרשעתו של המערער בבית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו [כב' השופטת נ. פראג-לבוא], על גזר דין שהוטל עליו בשל אותה הרשעה.

המערער הואשם בבית משפט קמא על כך שביום 27.06.08 ביצע שתי עבירות – האחת, אי-ציות להוראת שוטר לפי תקנה 23 (א) לת"ת, ועבירה של נהיגה בשכרות, אשר נקבעה על סמך הסירוב של המערער לעבור בדיקת ינשוף.

בהכרעת דינו של בית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות, קבע הוא בהי לישנה בעמ' 11 להכרעת הדין "מהימנה עליי עדותו של עד התביעה. גרסתו נתמכת במידת מרובה בגרסת הנאשם..." כלומר, בית משפט קמא ביסס את קביעות העובדה שקבע על סמך המהימנות שייחס לעדות איש המשטרה כנגד אי-המהימנות שייחס לעדות הנאשם.

מדובר בהרשעה בשל סירוב ולא על סמך בדיקה מדעית של ממש, ומשכך, חשיבות עליונה להכרעת הדין, לאותן קביעות עובדה לקביעות מהימנות.

עיון בתיק החקירה, בחומר הראייתי שהודגש לבית המשפט ובעדויות המערער והשוטרים, אינו מאפשר לערכאה הנוכחית להתערב בקביעותה עובדה, משום שלא נמצאו בהן טעויות של ממש.

במקרה זה, קבע בית המשפט את השכרות לא רק על סמך סירובו של המערער בבדיקת הנשיפה שבה הוא למעשה מודה, אלא על סמך קביעתו שלא נכונה גרסת המערער בבית המשפט כי רצה בדיקת דם וכי סירב גם לכך, וכן כי הנאשם גם נמצא שיכור לפי מאפייני השכרות שנקרו בו, כפי שקבע בית משפט קמא מעמ' 12 להכרעת הדין.

בנסיבות, אין מקום להתערבות בהרשעתו של המערער בשתי העבירות שבהן הואשם, ואף העונש שנגזר עליו, בהתחשב בעברו התעבורתי והפלילי, ובהתחשב בנסיבות העבירה של קנס של 3,000 ₪ ופסילה של 30 חודשים בניכוי פסילה מנהלית, אין בהן ענישה מכבידה יתר על המידה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור והערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ב, 03/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי