דנון נ' מילר ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 24/5/12 בחניון קניון רוטשילד בראשון לציון.

2.על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע ירד עם רכבו בסיבוב על מנת לצאת מהחניון ותוך כדי עקומת הירידה נכנס לתוך נתיבו של התובע ופגע בו עם החזית שלו בצד שמאל של רכב התובע.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, נסע הנתבע בחניון בעיקול הדרך כאשר רכב התובע, שלא שמר על ימין הדרך, סטה לתוך נתיב נסיעתו ופגע בו בפגוש הקדמי.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.מחלוקת בין הצדדים באם התאונה אירעה בתחילתה של הפנייה, כאשר הנתבע יורד עם רכבו, לעומת טענתו של התובע לכך שהתאונה אירעה בתחילת הפנייה מבחינתו, כאשר הוא בתחילת העלייה, והנתבע היה במהלך הפנייה ו/או לקראת סיומה.

ב.אין מחלוקת בין הצדדים לכך שבמקום התאונה לא היה שדה ראייה לשני הכיוונים ושני הנהגים העידו לכך שלא ראו אחד את השני עד לקרות התאונה.

ג.מחלוקת בין הצדדים באם מי מהצדדים נסע במהירות גבוהה.

ד.לתובע נגרם נזק בצידו השמאלי קדמי של רכבו ליד הפנס הקדמי. כפי שנטען על ידי הנתבע, לרכבו לא נגרם כל נזק.

ה.הנתבע טוען שהתובע הוא זה אשר פגע ברכבו, כאשר סטה עם רכבו לתוך נתיב נסיעתו. איני מקבל טענה זו של הנתבע. מיקום הפגיעה ברכבו של התובע, בהתחשב בזאת שהתובע היה במהלך סיבוב ועלייה כלפי מעלה באופן של ספירלה כאשר רכבו היה מוסט כלפי שמאל, תומך בגרסתו של התובע לנסיבותיה של התאונה. ובמה דברים אמורים, אם וככל שהתובע הוא זה אשר סוטה לכיוון נסיעתו של הנתבע, כטענת הנתבע, אזי מוקד הנזק ברכבו של התובע היה אמור להיות בחלקו הקדמי של רכב התובע ולא בצד השמאלי הקדמי קרוב לאיזור הפנס. לפיכך עדיפה בעיניי גרסתו של התובע לעצם קרות התאונה, כאשר הנתבע הוא זה אשר פגע ברכבו.

ו.זאת ועוד, בהתאם להוראות תקנה 46 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, חייב הרכב היורד להיעצר.

ז.יחד עם זאת, כאשר לתובע אין כל שדה ראייה לראות את הרכבים הבאים מהכיוון הנגדי, היה עליו לקחת זאת בחשבון ולנסוע בהתאם, לרבות לעניין מהירות הנסיעה. לפיכך, הנני מייחס לתובע רשלנות תורמת בגין קרות התאונה בשיעור של 25%.

5.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,384 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.איני מקבל את תביעתו של התובע בכל הנוגע לאובדן יום עבודה, באשר התובע לא הביא כל ראיה להוכחת רכיב נזק זה.

8.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 08 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: