דנא נ' בנק דיסקונט באר שבע סניף לב העיר 11517

פסק דין

1.תביעה "שכנגד" שהוגשה נגד בנק. כתבתי את התיבה "שכנגד" במרכאות מכיון שלמעשה, התביעה הוגשה כתביעה עצמאית, אבל היא קשורה קשר אמיץ עם תביעה עיקרית שהבנק הגיש במסגרת תיק 24516-05-11, ושעומדת להתברר בפני חברתי, כב' השופטת ע. כהן.

2.במסגרת ההתגוננות של הבנק מפני התביעה שכנגד, הוא העלה מספר טענות סף ובמרכזן בקשה לסילוק על הסף. כמו כן הוא טען טענות של התיישנות, שיהוי ,השתק ומניעות.

3. (א).לענין טענת ההתיישנות נטען, כי כתב התביעה "שכנגד" הוגש רק ב- 9.9.12 למעלה משבע שנים לאחר הארועים המפורטים בתביעה.

(ב). על פי הנטען, עילת התביעה השתכללה עם החזרת שיק ב- 11.5.2005 ועם ביטול מסגרת האשראי באותו תאריך. לחלופין, נטען, שעילת התביעה השתכללה "לכל המאוחר" ב- 22.6.2005.

(ג).נכון שהתובע (דנא) היה מנוע טכנית מחמת הוראות סדרי הדין להגיש תביעה שכנגד. אבל אילו הגיש, בשל מניעות זו, תביעה עצמאית בסמוך לאחר שהבנק הגיש נגדו את התביעה – והיה מבקש לראות בתביעה העצמאית – תביעה שכנגד – ודאי שזו הייתה באה בגדרה של הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958.

4.לא מצאתי הוראה שבדין המוציאה את התביעה הנוכחית אל מחוץ לתחולת ההתיישנות. נראה לי, שתרופתו של מר דנא (התובע "שכנגד") תהא בשיקולי צדק שבית המשפט ישקול, עת שיבוא לדון בתביעה "העיקרית" של הבנק במסגרת הליך 24516-05-11.

5. משהגעתי למסקנה שהתביעה התיישנה, ממילא אין לי צורך לדון בטענה "החלשה" יותר של שיהוי.

6.אין גם להקל ראש בטענת הבנק ולפיה, מר דנא "הרים" בלי משים את "מסך" ההתאגדות בינו לבין התאגיד שהיה בבעלותו ובשליטתו. לפיכך, גם התביעה האישית של מר דנא בדבר נזקים שעל פי הנטען נגרמו לו - (להבדיל מנזקים שנגרמו לתאגיד) – אינה נקייה מספקות.

7.בטוחני שגם אם באופן טכני התביעה שבפני נדונה לדחייה, טענותיו של דנא ישמעו וישקלו במסגרת התביעה העיקרית.

8.תביעה זו נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: