דנ"א 6067-14 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל המע"מ

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית-משפט זה (מפי השופט ח' מלצר ובהסכמת השופטת (בדימ') ע' ארבל והשופטת ד' ברק-ארז) בע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26.8.2014)). פסק-הדין והבקשה עוסקים בעיקרם בסמכויות מינהליות שונות המוקנות למשיב: לחייב עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שלא הוצאה כדין בכפל מס; לפסול את פנקסי חשבונותיו; וכן להשית עליו קנס. סמכויות אלה מעוגנות בסעיפים 50(א1), 77ב(ב) ו-95(ב) – בהתאמה – בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף או החוק).

השתלשלות ההליכים

1. חברת מ.ע.ת.א בע"מ (להלן: מ.ע.ת.א) הייתה נתונה תחת חקירה של המשיב בחשד שחשבוניות שהוציאה למבקשת לא הוצאו כדין. במסגרת החקירה נחקרו גם גורמים במבקשת. גרסת המבקשת בחקירה הייתה כי החשבוניות הוצאו לה בגין עבודות שמ.ע.ת.א אכן עשתה עבורה; כי היא ערכה בדיקה לגבי אמינותהּ של חברה זו במשרדי מס ערך מוסף; וכי היא שילמה בפועל למ.ע.ת.א את הסכומים הנקובים בחשבוניות. בתום החקירה קבע המשיב כי שש חשבוניות – שהמבקשת ניכתה את מס התשומות הכלול בהן בסך של כ-236,000 ש"ח – לא שיקפו עסקות אמתיות בין החברות. כפועל יוצא מקביעה זו החליט המשיב בין היתר לפסול את פנקסיה של המבקשת לשנים הרלוונטיות (2006-2005) ולהטיל עליה תשלום של כפל המס שצוין בחשבוניות ושל קנס.

2. על קביעות אלה הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי באר-שבע. בדחותו את הערעור, קבע בית-המשפט המחוזי כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי החשבוניות הוצאו כדין. נקבע כי מכלול העדויות והראיות שהוצגו – לצד העובדה שהמבקשת נמנעה מלהציג מסמכים רלוונטיים ומלהעיד עדים רלוונטיים – מוביל למסקנה שמדובר בחשבוניות שלא הוצאו כדין. טענת התיישנות שהעלתה המבקשת נדחתה אף היא.

3. ערעור שהגישה המבקשת לבית-המשפט העליון נדחה אף הוא. בערעור הציגה המבקשת טענות בדבר פגמים שנפלו, לטענתהּ, באופן שבו ניהל המשיב את ההליך נגדה ויצאה חוצץ נגד הקביעה כי החשבוניות לא הוצאו כדין. בפסק-דינו קבע בית-המשפט מספר קביעות בעניין נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע בערעורים על הפעלתן של הסמכויות המינהליות שבהן עסקינן. עיקרן הן: המחלוקת בערעור על פסילתפנקסים עקב אי-ניהולם כדין היא לעולם "לבר-פנקסית" ולפיכך מוטלים על הנישום נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, להראות כי המשיב שגה בפסילת הפנקסים. עם זאת, בערעור על הפעלתן של סמכויות אחרות בידי המשיב – כדוגמת הערעורים נושא הליך זה, שהוגשו מכוח סעיפים 50(ב) ו-95(ב) בחוק מס ערך מוסף – אין בהכרח נפקות להבחנה בין מחלוקת "פנקסית" לבין מחלוקת "לבר-פנקסית" לעניין נטל הבאת הראיות; אך הנתון בדבר פסילת הפנקסים עשוי להיות רלוונטי כחלק ממכלול הראיות הנשקלות. בערעורים על סמכותו של המשיב להטיל כפל קנס ולהשית קנס מינהלי, יש לדרוש ממנו להציג ראשית את התשתית הראייתית שעמדה בבסיס החלטתו. קרי, יש להטיל עליו את נטל הבאת הראיות; אולם, נטל השכנוע נותר, כשהיה, על כתפי המערער. לצורך הרמת הנטל המוטל עליו, יש לדרוש מהמשיב להביא "ראיות 'ברורות ומשכנעות', העומדות ברף ההוכחה של 'מאזן ההסתברויות'."

           על בסיס קביעות אלה קבע בית-המשפט כי "המשיב הציג בפני בית המשפט המחוזי הנכבד תשתית עובדתית שדי בה כדי לבסס את החלטותיו... ברמת ההוכחה הנדרשת... [ו]כי [המבקשת], שעליה היה מוטל נטל השכנוע... לא הרימה נטל זה." בית-המשפט דחה גם את יתר טענותיה של המבקשת בדבר הפגמים שנפלו לטענתהּ באופן שבו ניהל המשיב את ההליכים נגדהּ וקבע כי פגמים אלה "נרפאו" בכך שנתנה למבקשת הזדמנות אמיתית להתמודד עם טיעוניו של המשיב ולוּ בשלב הערעור.

הבקשה שלפניי

4. המבקשת יצאה חוצץ נגד קביעתו של בית-המשפט שלפיה נטל השכנוע בערעורים על החלטות המשיב להפעיל סמכויות מינהליות המוקנות לו, להטיל כפל מס ולהשית קנס מינהלי, רובץ על כתפי העוסק. מאחר שמדובר לדבריה ב"סנקציה אזרחית מעין עונשית", סבורה המבקשת כי יש להטיל על המשיב את נטל השכנוע. ביסוד גישתהּ זו של המבקשת עומדת התפיסה שלפיה המשיב רשאי להפעיל סמכויותיו אלה "רק אם לאחר הליך ההשגה, הוא מגיע למסקנה כי יש בידיו ראיות להוכחת טענתו [ש]לפיה החשבוניות הוצאו שלא כדין." מדובר אפוא לעמדתהּ במעין הליך "דו-שלבי" – ראשית שומה והשגה; ורק אם לא הצליח העוסק "להוכיח את זכותו לנכות מס תשומות... [ו]יש למשיב ראיות נוספות [ש]יש בהן כדי להראות באופן פוזיטיבי כי החשבוניות הוצאו שלא כדין" הוא יוכל להטיל כפל קנס. המבקשת הביעה חשש כי עקב הטלת נטל השכנוע על העוסק יחשפו "עוסקים 'רשלנים' שלא יוכלו לעמוד בנטל השכנוע... לסנקציה אזרחית" ויבוצע "שימוש יתר" בהטלת כפל מס חלף נקיטת "דרך המלך" של שומה לפי מיטב השפיטה, שתהפוך – כך טענה – ל"אות מתה".