- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- דיני תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
דנ"א 3751-15 אלעוקבי ו-14 מבקשים נוספים נ' מדינת ישראל
|
דנ"א בית המשפט העליון |
3751-15
19.7.2015 |
|
בפני הנשיאה: מ' נאור |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
מבקשים: חסן (נורי) אלעוקבי ו-14 מבקשים נוספים |
המשיבה: מדינת ישראל |
| החלטה | |
לפניי בקשה לדיון נוסף על פסק הדין של בית משפט זה בע"א 4420/12 מיום 14.5.2015 (המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופטים ס' ג'ובראן וא' חיות) בו נדחה פה אחד ערעור המבקשים. עניינה של הבקשה לדיון נוסף – דחיית תביעות המבקשים להצהיר על בעלותם באדמות הנגב.
רקע
- המבקשים, בדואים תושבי הנגב משבט אלעוקבי, הגישו שש תביעות, בהן עתרו להצהיר על בעלותם בחלקות אדמה שונות בנגב הצפוני, במסגרת הליך הסדר מקרקעין לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. הדיון בתביעות אוחד. ביום 15.3.2012 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ש' דברת), את התביעות והורה לרשום על שם המדינה ועל שם רשות הפיתוח את הבעלות בחלקות אלה. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה.
פסק הדין של בית משפט זה
- בפסק דין ארוך ומפורט (מפי השופטת א' חיות) נדחה הערעור פה אחד. בית משפט זה דן בהרחבה בסוגית תוקפה של הפקעת חלקות האדמה הנדונות בשנת 1954, על פי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה), וקבע כי מטרת ההפקעה מומשה בארבע מתוך שש החלקות שבמחלוקת, וכי הן משמשות מזה שנים לצרכי חקלאות וייעור. משנדחתה הטענה לעניין תוקף ההפקעה, נקבע כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש לרשום את החלקות על שם המדינה ועל שם רשות הפיתוח, וכי בדין נדחתה תביעת המבקשים בעניין.
מכאן עבר בית המשפט לבחון האם היו בידי המבקשים או מורישם, ערב ההפקעה, זכות או טובת הנאה בחלקות, המזכה אותם בקבלת פיצוי או בקבלת קרקע חלופית בגין ההפקעה, על פי סעיף 3 לחוק הרכישה. בעניין זה דחה בית המשפט את טענת המבקשים בדבר קיומה של אוטונומיה משפטית לבדואים בשטחי הנגב בשנים שלפני קום המדינה, שבמסגרתה איפשרו השלטונות העות'מאניים והמנדטוריים לבדואים לרכוש זכויות קניין באדמות הנגב מכוח הדין הבדואי המסורתי.
בית המשפט קבע כי המבקשים לא רכשו זכויות בחלקות מכוח דיני הקרקעות העות'מאניים והמנדטוריים המזכות אותם בפיצוי בגין הפקעתן בשנת 1954. בית המשפט קבע כי גם מכוח דינים אחרים: דיני היושר, הדין הבינלאומי וחוקי היסוד, אין המבקשים זכאים לזכיות בחלקות. לבסוף קבע בית המשפט:
"סוגית זכויותיהם של שבטי הבדואים באדמות הנגב היא סוגיה נכבדה אשר מן הראוי כי יימצא לה פתרון המניח את דעת כל הצדדים, וככל שיקדם כן יטב".
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|