דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' דבח

פסק דין

לפני תביעה שטרית במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע להוסיף ולשלם לידיה סך של 9,098.84 ₪, אשר מכוחו הוגש שטר החוב לביצוע.

במסגרת ההתנגדות טען הנתבע כי חתם על שטר החוב בהיותו מנהל בחברת גאד טקסטיל בע"מ (להלן: "החברה") וכי שטר החוב נועד להבטיח את התחייבויות החברה כלפי התובעת.

לשיטתו, בעת שהרכב היה בשימושה של החברה, נגרמה תאונה שלא באשמת החברה או מי מטעמה, ותוך שנמסרים לתובעת מלוא הפרטים הרלוונטיים. לפיכך, לא היה לשיטת הנתבע מקום לחייבו בעלויות אותה תאונה.

בנוסף, טען הנתבע כי השטר ניתן לביטחון לתשלום חוב נשוא ההתקשרות בין הצדדים, אולם בהעדר חוב, מקום בו זה לא הוכח, אין ולא היה מקום לעשות שימוש באותו שטר חוב.

עוד העלה הנתבע טענות באשר להיעדר קיומו של תאריך על גבי השטר כמו גם נתונים נוספים. במסגרת הדיון אף טען ב"כ הנתבע כי לא הוצג השטר המקורי, באופן המסכל את התביעה בבסיסה.

במסגרת תצהירי העדות הראשית, טענה התובעת כי ביום 22.6.05 נחתם בינה לבין החברה הסכם לשכירת רכב בשיטה של ליסינג תפעולי, והשטר נשוא התביעה נחתם במסגרת אותה התקשרות. לשיטת התובעת, החוב נשוא השטר אינו נובע אך מתאונה זו או אחרת, אלא שעיקרו באי פירעון התחייבויות שוטפות של החברה כלפי התובעת.

לאחר שעיינתי בתצהירים, בעדויות, ונתתי את דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות ודין התביעה להתקבל וזאת ביחס לחלק הארי של התביעה . טעמיי להלן.

התובעת צירפה לתצהיר העדות הראשית, כנספח 5, את החשבוניות ומסמכי החיוב, נשוא השטר.

נוכח המחלוקות בין הצדדים, אני מוצאת לפרט את תוכנן ומספרן כדלהלן:

א.חשבונית 855391 ע"ס 300 ₪ בגין החלפת צמיגים מיום 11.12.08.

ב.חשבונית 866770 ע"ס 2,669.28 ₪ בגין תשלום 25/25 של הליסינג מיום 5.1.09.

ג.חשבונית 868589 ע"ס 2,804.22 ₪ בגין סיום עסקה ויתרת חודש מעבר ל – 25 חודשי שימוש מיום 13.1.09.

ד.חשבונית 868662 ע"ס 2,840.92 ₪ בגין קילומטר עודף מיום 13.1.09.

ה.חשבונית 30201868 ע"ס 41.56 ₪ בגין נסיעה בכביש 6 מיום 6.10.08.

ו.חיוב נזקים סיום לעסקת ליסינג ע"ס 2,460 ₪ מיום 11.1.09.

סך התביעה הועמד על 9,098.84 ₪, הגם ששטר החוב הועמד על סך של 8,733.34 ₪.

טען הנתבע במסגרת סיכומיו, כי נוכח העדר ההקבלה בין סכום כל החשבוניות לבין שיעור התביעה – יש מקום להורות על דחיית התביעה.

בעניין זה אין דעתי כדעת הנתבע.

הגם שהתובעת אינה יכולה לקבל יותר מאשר הסכום שנתבע על ידה, אין בפער הקיים בין סכימת כלל החשבוניות/מסמכי החיוב, לבין הסכום הנתבע כדי לאיין את התביעה.